1. על מה ניצתה המהומה השבוע בתקשורת? האם על תוכן דברי שר הביטחון משה יעלון, או על הגדרת ג'ון קרי "משיחי ואובססיבי"? רוב התקשורת עסקה בהפניית אצבע "נו נו נו" כלפי יעלון. המו"מ עם הפלשתינים הוא עיקרון יסוד בקַטֶכיזם (עיקרי אמונה) של האורתודוקסיה השמאלית, וחסר למישהו לכפור בעיקר, לא כל שכן להאשים שליח הכופה עלינו הסדר, כמי שאינו מוטרד מהעובדות אלא מונע בידי להט זר. חשיפת הדברים שנאמרו שלא לציטוט בידי ידיעות אחרונות ביקשה לפגוע ביכולת העמידה של שר הביטחון מול הלחץ האדיר של ארה"ב להיכנע לתוכנית שתמשכן את עתידנו. אבל הניתוח של יעלון היה מציאותי ומפוכח. לדבריו, תוכנית הביטחון האמריקנית "אינה שווה את הנייר שעליו נכתבה"; היא לא תביא שלום ולא ביטחון. הרשות הפלשתינית חיה על כידוני צה"ל; ברגע שנסיר את הגנתנו, חמאס יעלה מרחק יריקה מנמל התעופה הבינלאומי ומרכז הארץ. במקרה כזה, כיצד יעזרו חיישנים ולווינים? האם הם יעצרו מתאבדים בחגורות נפץ? עוד אמר שלא מתנהל באמת מו"מ בינינו לפלשתינים, אלא בינינו לאמריקנים. אנחנו היחידים שנותנים, בעוד הפלשתינים מגבירים את ההסתה נגדנו. יעלון אומר זה זמן רב שאבו מאזן "אינו שותף להסדר" אלא "מתבצר בעמדותיו". האם בדה דברים? האם אין כאן ראייה מפוכחת של המציאות? התמודדו עם זה, לא עם הטפל! 2. בהזדמנויות שונות בחודש האחרון דיבר שותפם למו"מ של ציפי לבני וג'ון קרי, יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס. ביום השנה לייסוד פת"ח הודה עבאס בפילוג עם עזה, ובעקיפין בכך שאין לו מנדט לנהל מו"מ בשם כלל הפלגים הפלשתינים. לפני כשבוע נפגש ברמאללה עם "משלחת עממית מאל-קודס", היא ירושלים. יונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, פירסם את דברי עבאס בפגישה: "אל-קודס הכבושה היא בירת מדינת פלשתין, בלעדיה לא יהיה פתרון ואיש אינו מוסמך לחתום. ללא אל-קודס המזרחית כבירת מדינת פלשתין לא יהיה שלום בינינו לבין ישראל... את גבולות 67' אנחנו רוצים". עבאס הדגיש שאינו מדבר על אבו דיס אלא על ירושלים העתיקה. עוד דיבר על הדרישה להכיר בישראל כמדינה יהודית. ההכרה לא נועדה עבורנו, אלא עבור הפלשתינים. זה נייר הלקמוס לבדיקת כנות כוונותיהם. אם ישראל - אפילו בגבולות צרים - אינה ביתו הלאומי של העם היהודי, פירוש הדבר שאין נציג ערבי מוסמך המכיר בזכות העם היהודי על חלק כלשהו מארץ ישראל ההיסטורית. אם אין הכרה בזכות, נותר בעינו הנרטיב השקרי של גזלת האדמות, והתפיסה הרואה בישראל כולה אדמת הקדש (וואקף) מוסלמית. מכאן פתוחה הדרך להמשך הסכסוך. כך אבו מאזן: "אנו לעולם לא נכיר בכך ולא נסכים לכך. זכותנו לא להכיר בהיות ישראל מדינה יהודית... הצרה שלהם איתנו היא שאנו יודעים עליהם דברים רבים, אנו מכירים את ההיסטוריה ואת הגאוגרפיה (שלהם)". אהה, וה"ידיעה" הזאת מונעת להכיר בזיקה בין העם היהודי לארצו, שהרי כידוע, מחקרי ההיסטוריה הרציניים טוענים שמעולם לא הייתה ליהודים זיקה למקום הזה, וירושלים לא הייתה מעולם בירת עם ישראל, על ההר לא שכן מקדש יהודי והפלשתינים הם בכלל יבוסים. בדוק. מכלל דברי אבו מאזן עולה האמירה הבאה באותו מפגש: "זכות השיבה היא אופציה אישית. אין לרשות, למדינה (הפלשתינית), לאש"ף, לאבו מאזן ולא למנהיגים (הפלשתינים האחרים) הזכות לשלול מאדם את זכותו לשיבה... אפילו האב, אם יתבקש, אינו יכול לוותר על הזכות של ילדיו, שכן נושא זה הוא זכות אישית". הנה במפורש, מנהיג הפלג הפלשתיני ה"מתון" אומר שאין לו סמכות לדון בדרישת השיבה, משום שהיא "עניין פרטי". כלומר, אין לשום מנהיג פלשתיני סמכות לחתום על "קץ הסכסוך". אם כן, על מה דנים איתם? אז האם משה יעלון לא דייק בדבריו כשציין שהמו"מ מתנהל למעשה בין ישראל לארה"ב? מו"מ על פנטזיות מערביות, כיצד מיישבים במילים ריקות סכסוך שאינו טריטוריאלי (מעולם לא היה) אלא קיומי. אופייני שבדברי עבאס מופיע המונח "זכות" על הטיותיו השונות, למעלה מעשר פעמים, בעוד אנחנו (והאמריקנים) מדברים על "סידורי ביטחון". הם מדברים על "צדק" ואנחנו על "פשרה". שום גנרל אמריקני, לווינים ומערכות התרעה חכמות לא יעזרו להגן על מדינת ישראל אם נושא הזכות אינו מושכל ראשון בכל מו"מ - כלומר הכרה ערבית בזכות היהודים על ארצם. זה שורש ההתעקשות על הכרה פלשתינית בישראל כביתו הלאומי של העם היהודי. ללא הכרה ערבית בזכות היהודים, ימשיך המאבק ויוצדקו המשך הטרור וההסתה הבינלאומית נגדנו. 3. אגב, עוד ב-8 בינואר 2008 אישר אבו מאזן בפרלמנט הפלשתיני את "חוק זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים". סעיף 2 לחוק אומר שזכות השיבה היא "זכות יסודית ומקודשת שאינה נתונה למיקח וממכר או להמרה, ולא יחולו עליה הפעלת שיקול דעת (לשינוי משמעותה), פרשנות או משאל עם". סעיף 3 צוטט בדברי אבו מאזן למשלחת מירושלים: "זכות השיבה היא זכות טבעית אישית, קיבוצית, אזרחית, פוליטית, העוברת מאב לבן ואינה מתבטלת בחלוף הזמן או באמצעות חתימה על הסכם כלשהו, ולא ניתן לבטלה או לוותר על היבט כלשהו בה". סעיף 5: "אסור ליישב את הפליטים הפלשתינים או לעקור אותם (ממקומם) כחלופה לזכות השיבה". סעיף 6: "הפועל בניגוד להוראות חוק זה ייחשב כמבצע פשע בגידה חמור ויחולו עליו כל העונשים הפליליים והאזרחיים שנקבעו לפשע זה". וסעיף 7: "הסותר הוראות חוק זה נחשב בטל ומבוטל, וכל חקיקה או הסכם שיגרעו מזכות השיבה או עומדם בסתירה להוראות חוק זה ייחשבו בטלים ומבוטלים". לתשומת ליבם של מאחזי העיניים בתוכנו, באשר לכנות כוונתם של שכנינו. אבו מאזן מודה אפוא שמטרתם היא נסיגה ישראלית לגבולות 67' ללא יישוב בעיית הפליטים, כלומר ללא חתימה על קץ הסכסוך, או במילים אחרות: תורת השלבים הקלאסית. מדובר בנשף המסיכות הגדול בהיסטוריה. כל עיקרו של המאבק הערבי - שהפלשתינים משמשים בו ראש חץ - אינו להקמת מדינונת באזור; הם יכלו לעשות זאת במאה השנים שחלפו. המאבק הערבי והמוסלמי וחלקים מאירופה והעולם המערבי הוא נגד שיבת ציון, חזרתו של העם היהודי להיסטוריה והתיישבותו במולדתו ההיסטורית. כל השאר - הערות שוליים.