מטבעם, אנשים אוהבים דברים חדשים; לאו-דווקא בתחום מסוים או מוגדר וגם לא בטוח ש"דברים" חדשים זו ההגדרה הנכונה, אבל לעת עתה נסתפק בזה לענייננו. בלשון המקובלת אולי הייתי צריך לכתוב "ריגושים" במקום דברים חדשים, אבל אין לי כוונה לדון בריגושים, רק בחידושים ובהתחדשות. אכן, בתפיסה האנושית מזוהה החידוש עם הריגוש עד שהריגוש נהפך לעיקר, ליעד שאליו חותרים. שוכחים שהעיקר הוא החידוש. השאלה היא כיצד זוכים לחידוש אמיתי, בלי קשר לריגוש. והנה בפרשת השבוע שלנו, שהיא הפרשה של מתן תורה, נותן לנו רש"י את הכיוון להתחדשות. הפסוק הוא [שמות י"ט, א']: [א] בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. מצטט רש"י מחז"ל: לא היה צריך לכתוב אלא "ביום ההוא" מהו בַּיּוֹם הַזֶּה? שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נִתְּנוּ.
התחדשות בכל יום
בעברית פשוטה, מה שרש"י אומר לנו הוא שהיום ובכל יום יהודי צריך לחיות במודעות שמעמד קבלת התורה זה לא רק משהו שהיה פעם, אלא כאילו הוא עצמו עומד כעת, ברגע זה ממש, למרגלות הר סיני ומקבל את התורה. לפי זה יוצא שההתחדשות האמיתית היא תודעתית. אם יוצא ממנה גם חידוש כזה או אחר בעולם הגשמי, זה צפוי וזה בסדר, אבל לא זה העיקר. העיקר הוא לחיות, כלומר לחוות את מה שראינו במעמד קבלת התורה, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים: אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. וזה חידוש עצום; בייחוד בימים טרופים אלו כאשר על פניו נראה שיש המון כוחות המושכים אותנו לכיוונים שונים, משונים ואף מנוגדים. בימים כאלה, מי שמצליח לחיות בתודעה ש"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" זה חידוש הראוי לציון מיוחד. ואכן, נראה שלא רבים בתוכנו, אם נדבר בלשון המעטה, חיים בתודעה הזאת.
תקשורת ואמת?
האמת היא שבימינו קשה למצוא אנשים שחיים בתודעה הזאת. חבל, אבל זו המציאות. ובעידן התקשורתי שלנו, המציאות הזאת מכריזה על עצמה השכם והערב בקולי קולות. די להתבונן בשני נושאים שבמהלך השבוע האחרון תפסו נפח תקשורתי גדול מדי ביחס לערכם האמיתי, כדי להבין במה מדובר; בסוף שבוע שעבר ובתחילת השבוע הזה עסקו ערוצי התקשורת בסיום נוכחותו בעולם הזה של מי שהיה ראש הממשלה, היוזם והמבצע של מהלך עקירת היהודים מגוש קטיף, מר
אריאל שרון. אולי זה רק נדמה לי, אבל לא זכור לי שמישהו לפניו זכה לכל הכבוד הזה מצד כלי התקשורת השונים. ובהמשך השבוע, על אותו בסיס רעיוני, חלק מכלי התקשורת התגוללו על שר הביטחון שהעז לבטא במילים את הסתייגותו מהתנהלותו של ה"מתווך" האמריקני, מר
ג'ון קרי, והעז לתאר אותו כאובססיבי ומשיחי.
משיחי שקר
אמרנו שהסיקור התקשורתי לשני האירועים הנ"ל ניצב על אותו בסיס רעיוני, והבסיס הוא התרחקות מחידוש אמיתי. כי מה שאמר שר הביטחון זו האמת, למרות שלעניות דעתי הוא החמיא לשר החוץ האמריקני בהגדרה "משיחי" כי האמת היא שהוא הזוי, לא משיחי. אומנם ייתכן שהוא חושב שיעשה את העבודה של המשיח, אבל המחשבה שיצליח להשכין שלום בין הפכים ועוד בזמן קצר, היא הזיה. ובתקשורת התנפלו עליו כי דבריו איימו לנפץ להם את משיח השקר. ובדיוק זה מה שזיכה את מר שרון לכבוד הגדול מצד התקשורת, המשיחיות שלו. הרי מבחינתם, כל כך חבל שהפסיק לתפקד, הוא בטח היה ממשיך לעקור יהודים ולהחריב ישובים עד בוא השלום המיוחל לפלשתינים. ועד כמה גבר השקר, אפשר לראות מתזמון הסיפורים הנ"ל לימים המסוימים בלוח השנה ובהתאמה לפרשיות השבוע.
כוח האין סוף
עוד לא אמרנו, אבל פרשת השבוע נקראת על שמו של יתרו חותן משה. וזהו הפסוק הפותח [פרק י"ח]: [א] וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. כתוב שהוא שמע אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, אבל מה באמת שיכנע אותו? אומר לנו רש"י: קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. שני אירועים אלו הם שהניעו את יתרו להכריז: [יא] עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹהִים: מדוע דווקא שני אלה? הרי היו עוד אירועים שגילו לכל העולם את כוחו האינסופי של אלוקי ישראל. התשובה: כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. בבקיעת ים סף והטבעת המצרים בתוכו, ראה יתרו שלא רק שהקב"ה חזק יותר מהכוחות שהמצרים אימצו כאלילים, אלא שהוא משתמש באותם כוחות כדי להכות את המצרים וזה אומר שהוא עצמו מפעיל אותם. ובלשונו של רש"י: במים דמו (המצרים) לאבדם והם (עצמם) נאבדו במים.
ראו כי ה' נתן לכם השבת
אחרי שמונה שנים שהיה מוטל אין אונים, ראש הממשלה לשעבר סיים את חייו בשבת פרשת בשלח, המכונה "פרשת שירה" כי כתובה בה שירת הים ששרו בני ישראל כשנפטרו סופית מפרעה וחילו. מה שאפיין את פרעה, ודיברנו על כך בעבר, זו התפיסה שהוא מנהל את העולם ואין שום כוח שיאלץ אותו לשחרר את בני ישראל. באה בקיעת ים סוף ושמה קץ לדמיונות השווא שלו. והתורה מספרת לנו פרטים רבים על התהליכים שהובילו לשבירה הסופית של פרעה כדי שנדע להיזהר, כי כל אדם, ובטח כל שליט, עלול להיתפס להשקפת עולם פרעונית, לחשוב שהוא כל יכול תוך התעלמות מרצונם של הבורא ושל נתיניו. הרי דיבור שלו מחולל שינויים במציאות, וזה עלול לבלבל אותו עד ליצירת התנגשות עם דבר ה' שברא את המציאות!? וזה אכן בילבל והיהודים גורשו מגוש קטיף; בהבל פיו הוא הניעם. ואחר כך הוא איבד את יכולת הדיבור והתנועה.
שבת והתחדשות
באותה פרשה קיבלנו גם לראשונה את מצוות השביתה ביום השביעי: [פרק ט"ז]: [כט] רְאוּ, כִּי-ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת... שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ--בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. בין שאר העניינים שבהם התייחדה השבת, קיים גם הכלל שבשבת אין מתעסקים במי שמת, ממתינים עד שתצא השבת. לא במקרה הזה; המוות הזה גרר חילול שבת בהיקפים גדולים ומיותרים. מסתבר, שככה זה כאשר חיים בתודעה שרק העולם הזה קיים. על השבת הצטווינו כְּזֵכֶר למעשה בראשית; ככתוב בפרשתנו [פרק כ']: [י] כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה ה' אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ ה' אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת--וַיְקַדְּשֵׁהוּ. שמירת השבת מעידה על האמונה בבריאת העולם בששת ימי בראשית, ובכך שבוראו מחדש אותו בכל יום תמיד. וזו ההתחדשות האמיתית שאליה ניתן להגיע אך ורק באמצעות התורה.
משיחיות של שקר
בשבוע שעבר למדנו גם שבני ישראל, ובעיקר משה רבינו, היו צריכים הרבה אורך רוח עד שהגיעה הגאולה המיוחלת. הם היו משיחיים, אבל כמו היום גם אז, משיחי אמיתי אינו דוחק את הקץ; יש לו אורך רוח והוא מבין שאמנם אפשר לזרז תהליכים, אבל בתנאי שלא מכריזים על שחור שהוא לבן ולהפך, וגם בתנאי שלא צובעים את המציאות בוורוד. מי שעושה זאת, מי שלוחץ לזרז תהליכים תוך ייפוי המציאות, הוא סתם הוזה. בטח לא משיחי. הזיות כאלה אופייניות למשיחיות שקר, שלמרבה הצער היא מצויה אצלנו בשפע רב. ועכשיו היא עוד קיבלה תגבור מבחוץ בדמותו של שר החוץ האמריקני. אבל כידוע, הקב"ה לא נשאר חייב; לפעמים הוא משלם מיד ולפעמים זה לוקח זמן; אורך רוח, כבר אמרנו? וזה נכון בטוב וגם בהפכו.
פרשת בא ופרשת בשלח
בהשגחה פרטית נתקלתי ברשימה שכתב מר חגי הוברמן ובו הוא מציין את התאריך שבו התפרסם הראיון שבו הבהיר מר שרון את כוונותיו לגבי גוש קטיף; זה היה בתאריך י' שבט תשס"ד. כשנתיים אחר כך מר שרון איבד את יכולת התנועה והדיבור. מר שרון נפטר - י' שבט תשע"ד. לתאריך הזה, י' שבט, יש משמעות עצומה אצל מי שמזוהים כחסידי כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ', כי ביום זה בשנת תש"י הסתלק האדמו"ר הקודם, כ"ק ר' יוסף יצחק וחתנו עלה לנשיאות. התאריך אותו תאריך, אבל אז היה זה בשבת פרשת בא. ומסתבר שכל הסמליות מגולמת בהפרש הזה של שבוע בין המאורע שהיה בי' שבט של אז ובין המאורע שהיה בי' שבט של שנה זו. בפרשת בא, משה שם נפשו בכפו ומתייצב בארמונו של פרעה כדי להוציא את בני ישראל ממצרים ובפרשת בשלח, פרעה רודף אחרי בני ישראל כדי להשיבם לעבדות. וזה היה המהלך האחרון שעשה.
ירידה לצורך עלייה
בגלוי, מה שמאפיין את משיחיות השקר יותר מכל היא הנטייה לפרשן את המציאות בהתאם להשקפת עולמה. כך שלא משנה מה קורה, משיחי השקר תמיד ימצאו בזה חיזוק לדעתם. ומי שאינו מסכים לפרשנותם, הוא אויב שיש לסלקו מן הדרך. דומני כי מעולם לא היה עם ישראל נתון בשפל רוחני ומוסרי כה עמוק, כפי שנחשף בעקירה מגוש קטיף, עקירה שהתבססה על משיחיות שקר. ועדיין יש יהודים שמייחלים להמשך גירוש היהודים ר"ל. לא נאריך בזה כי אין עניין לדבר בגנות, רק נאמר שאין לנו ספק כי מהריקבון הזה שפשה בנו, תצמח הגאולה האמיתית והשלמה. כי זהו התהליך; השפל הנורא של שיעבוד מצרים הצמיח את הגאולה ואת קבלת התורה, והשפל העמוק יותר של דורנו יצמיח את הגאולה האמיתית, זו שאחריה לא תהיה עוד גלות. ואין ספק שאנחנו כבר קרובים מאוד לשלב הזה.