לשם מה נחוץ מכון פרטי לדמוקרטיה?

בימים הקרובים יסיים הד"ר אריק כרמון 22 שנות ניהול של "המכון הישראל לדמוקרטיה". מכון פרטי שהוקם וממומן ע"י איש העסקים היהודי האמריקני, ברנרד מרכוס. סגנו של מנהל המכון הוא הפרופסור מרדכי קרמניצר. התשובה לשאלה לשם מה ולמי נחוץ "המכון לדמוקרטיה" יש לומר את הדברים הבאים: בכל האוניברסיטאות ישנן מחלקות ופרופסורים, העוסקים במחקרים ובהוראה בתחומי מדעי המדינה והדמוקרטיה, שאינם זקוקים למכון הפרטי הזה. המכון התיימר להיות "פוסק הדור" בנושאי דמוקרטיה, מעל לרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת, על-פי הנוסחה של מונטסקיה. מנהלי המכון האמינו שהם "המציאו" את הדמוקרטיה ותפקידם לחנך גם את ההמונים וגם את המנהיגים הנבחרים. לדעתם, כל מערכות השלטון, העוסקות בניהולה ובתיפקודה של הדמוקרטיה, אינן מספיק אמינות ומאוזנות והן זקוקות להדרכה המקצועות של המכון לדמוקרטיה. אפשר לחשוב שבישראל לא קיימים אנשי ממשל ומדעי המדינה שמבינים את מהותה של הדמוקרטיה ואת צרכיה הבעיתיים של חברה מפולגת כמו שלנו, ורק אנשי המכון לדמוקרטיה הם מבינים בתחום והם בעלי הסמכות בנושא. המכון שהפיק מחקרים, ניירות עמדה ואירגן כנסים, הפך לאקדמיה להטפת מוסר ומתן עצות למערכת הפוליטית. "ניירות העמדה" של המכון היו לרוב מוטים ומיועדים לשרת אינטרסים פוליטיים במסווה מחקרים. האיש הבולט והפעיל ביותר של המכון, הפרופ' מרדכי קרמניצר, הרבה לפרסם מאמרים "בשם הדמוקרטיה", כפרשן משפטי מקצועי עליון, שבהם כמעט תמיד ביקר את הדמויות הפוליטיות והמשפטיות המרכזיות, על-פי השקפותיו האישיות והפוליטיות בשם מדעי הדמוקרטיה כביכול "מדעית ומתמטית" שהוא הדובר שלה. ראוי לומר בהזדמנות זו של העיסוק במהותה של דמוקרטיה ובזכות לפרש אותה, שכל אלה מקרב המשפטנים ואנשי החוק העוסקים בתחום, אינם מדע מדויק או אחד מחוקי הטבע ואף לא מתחומי הפיסקה והמתמטיקה. הכל נתון לפרשנות אישית בנסיבות האירוע והתקופה. כמעט כל נושא שמצוי במחלוקת בדמוקרטיה, נתון לפרשנויות אישיות ומשפטיות אחדות. המכון לדמוקרטיה היה מוקד אינטלקטואלי להעסקת עיתונאים ואנשי אקדמיה המקורבים בדעותיהם למנהלי המכון, שהייתה עבורם חלטורה מתגמלת ומכובדת.