רצה לספר לחבר'ה
זוכרים איך פרשת חגי פליסיאן התפוצצה בקול רעש גדול? המשטרה, שסבורה הייתה שלכדה את הכריש האחראי לרצח בבר נוער, כינסה מסיבת עיתונאים, והדי הפרשה שתפסה את הכותרות הראשיות, עוד רעמו זמן רב בכלי התקשורת. המפכ"ל,
יוחנן דנינו, ראה בפענוח הרצח את ספינת הדגל של המשטרה, שהחזיר את הצבע ללחייה החיוורות וניפח את חזָהּ בגאווה.
והנה, לאחר שהוגש כתב אישום, והתברר שאין בו ממש, הפרשה הדרמטית גוועת בקול ענות חלושה. היא מצטרפת לשורת פרשות מרכזיות נוספות בעלת גורל דומה, ובראשן פרשות ליברמן ואולמרט. אז נכון שהמשטרה מחפשת רייטינג בכל מחיר, שיביא לה את התהילה וישפר את דימוייה הציבורי הנמוך. אך האם לאור התוצאות העלובות לא כדאי שתחשוב פעמיים לפני שהיא רצה לספר לחבר'ה? מה עוד שהפעם זה קרה בעיתוי מאוד לא נוח לאור התגברות הטרור הפנימי בארץ, וכמובן, איך לא, פרשת
מנשה ארביב. החיפזון מהשטן כבר אמרנו?
חופש השיסוי?
הקידום של הקצינה בצה"ל, סגן אלוף מורית למאי, אומר דרשני. למאי התפרסמה לאחרונה בהתבטאויותיה החריפות נגד החרדים, שאפילו המקלדת אינה סובלת. מי שמייחלת למותם של החרדים, שגורמים לה לפריחה בעורה העדין, בהחלט אינה ראוייה לתפקידה הבכיר, ובוודאי שהיא נכשלה בשימוש דוגמה אישית לחיילים.
דומה שעל הקצינה לחזור לספסל הלימודים, לשיעור אזרחות, כדי לרענן מחדש מושגי יסוד דוגמת חוק
כבוד האדם וחירותו, סובלנות, שוויון זכויות וקבלת האחר, שככל הנראה מעולם לא הפנימה, ולעבור סידרת חינוך. אדוני שר הביטחון, עם כל הכבוד לנזיפה בקצינה, זו מהווה לעג לחוק ואין די בה. ראוי להשעותה מיידית מהצבא, כפי שהושעו מפקדים אחרים בהתבטאויות פחות חמורות ובוטות. אז נכון שהפעם מדובר בפגיעה בציבור החרדי, שאוהבים לשנוא ולחבוט בו. ואולי זו סיבה מספקת להחמיר בענישה ולא להקל, בוודאי עם קצינה בכירה.
מי כאן הבוס
ההתנצלות של השר בנט, בפני
בנימין נתניהו, זוכרים? מעֵבר לשאלה הספציפית מי המנצח ומי המפסיד בפרשה, נראה כי ההתנצלות היא בעלת משמעות פוליטית רבה. היא מוכיחה מי כאן הבוס בממשלה, ומהווה סימן ליציבותה. והתשובה, איך לא, ביבי נתניהו, כמובן.
כזכור בתחילת הרכבה של הממשלה, מעמדו של נתניהו היה בשפל חסר תקדים. הוא היה אומנם ראש הממשלה הרשמי, אך ללא ספק ראשי הממשלה בפועל, שהכתיבו את מהלכיה, היו לא אחרים מאשר צמד ה'אחים' (בימים טובים יותר) לפיד את בנט. כעת ביבי העמיד את בנט על מקומו, והראה לו כי הוא, ולא אחר, הראש.
בנט לא לבד. רוצים עוד הוכחה? בבקשה. ועדת החוץ והביטחון בכנסת, הבלתי מאויישת עדיין, במינוי קבוע, זה זמן רב. והפעם זה לפיד, שנתניהו, המעוניין במינוי נאמנו
צחי הנגבי לא נכנע לתכתיבו החד-משמעי של שר האוצר למינויו של חבר מפלגתו, עפר שלח, ומינה בינתיים את יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, לתפקיד היוקרתי. ולפיד? נאלץ להסתפק בראשות 'יש עתיד' בלבד, כשחלום ראשות הממשלה נראה רחוק מתמיד.
קֶשב לַקֶּשר
למרות שמרכזי הקשר, המפגישים בין ילדים בסיכון להוריהם, בנוכחות עובדים סוציאליים, אינם חפים מטעויות, אי-אפשר להתעלם מתועלתם הרבה. תחשבו על זה, כמה רציחות של ילדים במצבי סיכון מרכזים אלו מנעו (להוציא מקרה אחד בחיפה), כאשר פגישת ההורים האלימים עימם נערכת רק בהשתתפות פקידי סעד.
האם הציבור זוכר את מותם של ילדי משפחות דרור, פימשטיין, גולדרינג ועוד כאשר היו במשמורת האב? וכן מותם של הילדים שנרצחו בידי אימהותיהם הרוסיות, על-רקע קשיי קליטה ומצוקה כלכלית? לכן יש להכיר טובה על קיומם של מרכזי הקשר, אשר כפי שמציין משרד הרווחה, בצדק, הם אינם הבעיה אלא הפתרון. המשרד אינו מתעלם גם מהטעויות, ויש לקוות שהוא יעשה את המאמצים המירביים כדי למונען.
השבר ושיברו
התינוקת רני פישר נפטרה כתוצאה ממחלה מטבולית נדירה. דומה שיותר מכל מותה הטראגי מלמד את הציבור שלא לקבל את הטוב כמובן מאליו, ובניגוד לתעשיית ההפלות לדעת להעריך חיי תינוקות בפרט, ואת החיים בכלל. וכך, בגישה זו, הקשיים יהפכו לאתגר ומנוף להעצמה אישית.
לאחר שנודע לסיוון שבתה לא תשרוד את שנתה השנייה, היא מציינת שפתאום היא הבינה אלו משמעות וכוח יש בברכה הבנלית "שתזכי לשנה הבאה", תובנה שיכולה להיות המוטו של ההורים. בעוד רבים מהם מתלוננים על הבכיינות של התינוקות, שגורמת להם לעצבנות, סיוון ייחלה לבכי הזה של רני שלא בא. המסר הוא, שיש לשמוח בבכי התינוקות כמקור של חיים ולהתייחס אליו בסבלנות רבה. כך מספרת הגמרא שרבן גמליאל ברך את בתו, לרגל לידת בנה, בברכה המוזרה שלא יכלה 'אוי' מפיה. לפשר תמיהתה הסביר אביה, שה'אוי' הזה הוא סימן מובהק של תינוק חי ונושם. "אוי שלא אכל ושתה" אומרת האם. נשמע מוּכר?
מעֵבר לכך יש לברך את סיוון, שתרגמה את הכאב על האסון הפרטי שלה לפעילות ציבורית. במקום לשקוע בדיכאון על האובדן של התינוקת, היא הקימה את העמותה 'המשאלה של רני' למען ילדים אחרים החולים במחלות מטבוליות. אין ספק כי הדבר חשוב להנצחת התינוקת המדהימה, כמו גם להתמודדות האישית של סיוון ולתרומה לאחרים. לתת זה לקבל כבר אמרנו?