א. מלה אישית לספיר סבח
בתיכון, בסוף עידן הדמוקרטורה הבן-גוריוניסטית, בתחילת שנות השישים, היה חופש דעות מוחלט: מותר היה להאמין רק במה שנחשב לתקין - כלומר, נאמר על-ידי המנהל, או על-ידי מורה - גם אם זו הייתה שטות מוחלטת.
זה היה בנתניה, שהייתה עדיין "עיר היהלומים", וברחובותיה הסתובבו הרבה אנשים, שהתגאו שהיו במחתרת נגד הבריטים ולא היו "מוֹסרים", כמו הרוב המוסת, ודיברו בגלוי על הפקרת משמר-הירדן במלחמת הקוממיות.
רוני שטרן-זמיר, המורה למוזיקה, הזהירה אותי, שלא יידעו, (כלומר, שהמנהל לא יידע), שעליתי לקברו של "יאיר".
המורה להיסטוריה אמר, שהמנהל סירב להגיש למשרד החינוך עבודה, שכתבתי על מחתרת ניל"י, כיוון שהם היו לא-ראויים, ובבית-ספרו (!) לא יכתבו עבודות עליהם. בעצת המורה, כתבתי עבודה אחרת, והבלגתי.
המורה לתנ"ך סיפר, שספר עמוס חזה את הרעיון הקיבוצי.
מזל, שהמורה להתעמלות התעניין רק במהירות ריצתי, ביכולתי לקלוע לסל (כן, וזה נשמע כמו מדע בדיוני - הייתי ספורטאי מבטיח) ובדנטה אלגיירי, וכתב שירים באיטלקית.
נזכרתי בזוועות "המוסד החינוכי" טשרניחובסקי בנתניה כשעלה סיפורה של ספיר סבח - הנערה מאורט קריית-טבעון, שצעקה, "המלך עירום".
אני זוכר היטב את ההרגשה, שמורים השמיעו שטויות והסתה, וניסיתי לסתור את דבריהם. איך-שהוא גם שילמתי בציונים על ניסיוני להביע את דעותיי.
ספיר, נערה אמיצה ושמנמנה (גם לזה נטפלו הנבלות כשיצאו לרצוח את אופיה), נמצאת עתה בעין הסערה - כיוון שלא רצתה להתקרנף. לצערי, היא נגררת - כמו נערה בגילה - לכל מיני סמטאות, ואנשי זדון מהשמאל מנסים לנצל זאת, כדי להנציח את הדיקטטורה המחשבתית, שהם מנסים לבסס במדמנת ישראל. ג'ורג' אורוול היה מחכך את כפות ידיו בהנאה. חוות החיות שלו נראית כגן-עדן לעומת מציאותנו.
במאבק נגד ספיר סבח הוציא הזבלון לאנשים חושבניים (שהמציא בשנות החמישים את הגזענות העדתית במסגרת מאבקו נגד ביטול העלייה הסלקטיווית - אחרי שלפני מלחמת העולם השנייה התנגד לעלייה ארצה) מהבקבוק את השד העדתי.
מערכת החינוך הכושלת של מדינתנו, שמונהגת כעת על-ידי עוד אחד מגמדי אין עתיד אל התוהו, נחשפה בקלונה. היא תוכל להיטהר בתפירת תיק לספיר סבח, אך לעולם תטבול עם שרץ בידה.
הסתה פוליטית של מורה - כביכול בשם חופש הדעה - הנה אלימות מילולית חמורה. שלא נדבר על בידוי ראיות נגד תלמידה. דחיפה ואפילו נגיעה בתלמיד הנה לכאורה עבירת אלימות - גם אם נעשתה כביכול כדי להגן על "קדושת" חדר המורים, שהפך לבימת הסתה נגד ספיר.
דמה של ספיר סבח הותר. כלומר, גם דמם של המסיתים נגדה הותר.
ומלה אחרונה לספיר - הישמרי נא. כבר הבנת שמערכת החינוך רק מתיימרת לעסוק בחינוך, ודרכיה נתעבות בלשון המעטה.
מניסיוני במאבק מול הרשויות - כולל בתי-ספר - מחנכייך, שמעלו בתפקידם, ותומכיהם יציגו אותך בכל מיני צורות מבזות, ויגידו שאת מרת-נפש, חולת-נפש ומוסתת. היי שוות-נפש לכל צואת שפתיהם ומקלדותיהם, שלא תיסלח.
ב. "קצינה לא חכמה במיוחד"
בעיצומו של המאבק כביכול לגייס את החרדים - נמסר, כי סא"ל נורית לאמעי, בכירה בחיל-הרפואה בפיקוד המרכז, שניבלה את פיה על החרדים, לא נזרקה מהצבא, ולא נפגעה דרגתה, אלא הועברה לתפקיד אחר - למרות שדני דנון, סגן שר הביטחון,
אמר בכנסת, ש"זו אמירה מטופשת של קצינה לא חכמה במיוחד ...".
כנראה, בצבאנו המסואב והכושל מקובלות אמירות כאלו וגם תת-הרמה של אומריהן.
לעומת זאת, שערו בנפשכם איזו מהומה הייתה פורצת, לו נאמר דבר כזה על ערבים ... אולם, במדמנת ישראל אנטישמיות בחסות של שנאת חרדים לגיטימית.
בצבאות אחרים היו מעיפים את השוטה לכל הרוחות. שם מקפידים על התנהגות הולמת - כולל דיבור - של הקצונה ושל החיילים. מי שמעוניין, שיחפש באתר הזה לא-מעט ידיעות, שפרסמתי על אנשי צבא אמריקניים, שהודחו ונענשו על ניבול פה (ולא רק על התנהגות בלתי-הולמת).
איני מתפלא כלל. לפני כעשרים שנה הופיעה קצינה ממינהל הגיוס בפני אספת הורים בתיכון ברעננה. הקצינה אמרה להורים (בערך - אני מצטט מזיכרוני הדלוח), שאם הם רוצים נכדים, אינם צריכים להתנגד להטרדות מיניות בצבא. עובדה, בעלה, אבי ילדיה, הטריד אותה מינית כשהייתה פקודתו.
אותי זה לא הצחיק.
"אין גבול לטמטום?!" שאלתי את
כרמלה מנשה, במכתב לוואי לתלונתי.
"לא. אין שום גבול", היא ענתה.
ג. עוד סיפור על אלימות מורים
תלמידים בבית-ספר מקיף רבין בבאר-שבע הובלו על-ידי בית-ספרם להצגה "חבלי משיח" [של מוטי לרנר בתיאטרון באר-שבע] - מנה גדושה של הסתה גזענית נגד
מתנחלים ונגד מה שההזויים קוראים, "הכיבוש". תלמיד, שמחה על כך בדיעבד,
טוען, שעבר סדרה של הטרדות ושל איומים לאחר שפנה למנהלת בית-ספרו.
"... הסברתי לה [למנהלת בית-הספר] שלא יכול להיות שבית-ספר במדינה יהודית ישלח תלמידים להצגה אנטישמית שמטיפה כנגד יהודים וכנגד עצמנו" - כתב התלמיד - "והיא בשיא היהירות אמרה לי, שזו הצגה לגיטימית שמשקפת את המציאות והיא לא רואה שום דבר חריג בה ...".
לאחר שהוטרד ואוים, ביקש התלמיד למחוק את שמו מהתלונה.
אכן, דוגמה חינוכית מאלפת לחופש ביטוי.
ד. הכרת הטוב
פנייתי שונה - כתב לי עפר דרורי, ידידי - ובחרתי לפרסמה כלשונה:
"מאות אלפי ישראלים יכולים להכיר טובה לבית-החולים [הדסה], שנמצא עכשיו בכותרות ולסייע לו. בית-החולים נמצא עכשיו במשבר כפי הנראה הקשה בתולדותיו, למשבר סיבות רבות; אבל אנו האזרחים, שנהנו מהשירותים הרפואיים הטובים של בית-החולים ושל הצוות הרפואי במשך שנים, יכולים וצריכים עכשיו להתגייס ולסייע.
"נכון, למשבר יש אשמים, מן הסתם התנהלות בית-החולים לא הייתה מספיק טובה. מוסדות המדינה בוודאי תרמו את חלקם למשבר. קופות החולים וגם מיעוט מהסגל הרפואי, שהצליח לאורך השנים לזכות בהטבות מפליגות, חלקן ממש מקוממות, כמו עבודה במקביל בשעות העבודה גם בשר"פ. אבל אסור לשכוח, ראשית - זה מיעוט; ושנית - גם כאשר אנחנו במשבר רפואי ומגיעים לחדר מיון, אנו זוכים לטיפול רפואי מידי מבלי שקודם לכן מייסרים אותנו על כך שלא שמרנו משקל, על שעישנו, על שלא עשינו מספיק ספורט. זו המהות של טיפול חרום - קודם כל, מרפאים ולאחר מכן מייסרים.
"יש מספיק גופים במדינה שממונים עתה על 'הייסורים', כלכלנים של מוסדות השלטון, יועצים משפטיים, בתי-משפט, הסתדרות ועוד ועוד ... אבל עכשיו מה שהדסה זקוקה לו זה ריפוי.
"לאורך שנות קיום בית-החולים טופלו בשעריו - בין באשפוז מלא, בין באשפוז יום ובין במרפאות - מאות אלפים ואולי אף מיליונים של בני-אדם. מרביתם הגיעו לבית-החולים במצב קשה וחזרו למסלול החיים הודות לצוות הרפואי של הדסה.
"זו העת להכרת הטוב. כל אחד יתרום כפי יכולתו - עכשיו, ולא אחרי ההבראה, אלא דווקא עכשיו, ויחזיר במעט מה שקיבל במהלך חייו, או במהלך חיי בני משפחתו.
"לתרומות לבית-החולים ניתן לצלצל בטלפון 02-6778149.
"למוסד אישור ממס הכנסה לתרומות (סעיף 46).
"למען הסר ספק, המכתב הזה אינו בשליחות בית-החולים, או מי מטעמו".
ה. פגאסוס
"פגאסוס" תיקרא המכלית המעופפת החדשה של חיל האוויר האמריקני - הודיע גנרל מארק ולש, מפקד החיל.
המכלית KC-46A נכנסת עתה לשלב טיסות הניסוי, והמטוס אמור להיכנס לשירות בעוד שנתיים. היא תחליף את המכליות האוויריות המזדקנות של חיל האוויר האמריקני מדגם KC-135 ומדגם KC-10, שגילן שלושים-חמישים שנה.
"פגאסוס" נושאת יותר ממאה טונות דלק ומטען של כשלושים טונות, ומתאימה לתדלק מטוסים של חיל האוויר ושל
חיל הים.
חיל האוויר האמריקני מתכנן לרכוש מחברת בואינג 179 מכליות כאלו עד סוף העשור הבא.
