מבלי לפקפק במקצועיותם של שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת - היה מן הסתם טעם לפגם בהחזרת תיקו של רומן זדורוב להכרעתם המחודשת. אחרי ככלות הכל לא ניתן לצפות ששלושת השופטים שדנו בתיק אכן מסוגלים היו לחזור בהם מההרשעה פה אחד שקיבלו בעבר, מה גם שלא ידועים מקרים של רביזיה דומה באותו בית משפט.
אין זאת כי אם על רומן זדורוב נגזר לצפות בסבלנות לישועה בבית המשפט העליון, ממש בדומה לאסיר העולם,
עמוס ברנס, עליו השלום, שנאלץ להמתין שנים על שנים עד שהצדק יצא סוף סוף לאור. רק שזולת הסנגוריה הציבורית, חסר לרומן זדורוב לוחם-מתנדב, נוסח ניצב-משנה עזרא גולדברג, קצין המשטרה המסור, שנחלץ ללא כל תמורה להיחלצותו של עמוס ברנס ממאסרו, לאחר חקירה ממצה שערך.
ללב מתגנב החשש הכבד שתיק הרצח של תאיר ראדה, המפותל למדי, מצוי במבוי סתום, עד כדי כך שההרכב המשפטי הנוכחי מתקשה לצאת ממנו בלא להותיר בו ספקות. בתוך כך מתעוררים הרהורים כבדים על שיקולי-אגו של שופטים, בצד פחד מחקירה משטרתית מחודשת, שרק עלולה לפתוח תיבת-פנדורה.
קשה לא פחות לקבל בשלווה את דחיית שתי חוות הדעת הגורליות והמוצקות של המומחים מטעם הסנגוריה: זו של חוקר המז"פ המוביל בעולם וזו של המומחית מהשורה הראשונה לרפואה משפטית. שתי חוות הדעת האלה קבעו באורח חד-משמעי שאין שום התאמה בין טביעות נעליו של רומן זדורוב לאלה שנמצאו על מכנסיה של תאיר ראדה, וכי החתך בפנייה של המנוחה לא בוצע כלל בסכין יפנית, אלא בלהב משונן, שלא היה בידו של זדורוב.
נורות אדומות
ובתוך כך אין גם להתעלם מרגשותיה של אמא, אילנה ראדה, שבסתר-ליבה מאמינה שרוצח בתה מסתובב לו עדיין חופשי. אבל מעל לכל יש בהרשעתו המחודשת של רומן זדורוב כדי לעורר דאגה ממשית, באשר היא נסמכת, בעיקר, על הודאתו /ל הנאשם עצמו. למותר לציין שהרשעה שכזו איננה קבילה מבחינה משפטית, באשר יש מי שעלול להזדהות במעשה שכלל לא ביצע, מה גם שההודאה התקבלה תחת לחץ כבד שהופעל על זדורוב ולאחר שחוקריו שטפו את מוחו.
בשורה התחתונה מדליקה מחדש פרשת הרצח הרבה נורות אדומות על אופן חקירת המשטרה. לפי התמונה המצטיירת כעת, קשה להימלט מהספק המקנן שזו נכשלה בכל ממצאיה.
נותרה, לפיכך, התקווה הגדולה שהכרעת הדין הסופית בבית המשפט העליון תוציא - אף כי באיחור רב - את הצדק לאור, ממש כמו במשפטו של עמוס ברנס, שהורשע על לא עוול בכפו ברצח החיילת רחל הלר.
