ישראל שוב תקפה השבוע מטרות של חיזבאללה באזור הגבול בין סוריה ולבנון. הפעם הייתה זו שיירה של כלי רכב כבדים שהובילה טילי סקאד מסוריה ללבנון. טילים אלה הם בעלי טווח גדול ויכולת לשאת ראש נפץ קרבי כבד אל מטרת נקודה. בפעולה זו הוציאה ישראל לפועל את הצהרתה הפומבית החוזרת ונשנית שלא תאפשר לארגון הטרור הלבנוני לשים את ידו על נשק השמדה המונית או על נשק אסטרטגי שובר שוויון.
דוברי חיזבאללה טוענים כי התקיפה הייתה בשטח סוריה. ייתכן שהדבר נכון, אבל גם ייתכן שלא. שכן אם התקיפה הייתה מחוץ ללבנון, חיזבאללה נתפס כפחות מחויב להגיב מאשר אילו הודה שהתקיפה הייתה בלבנון. זאת, מאחר שהארגון מציג את עצמו כמגן לבנון מפני התוקפנות הציונית.
לחיזבאללה יש סיבה נוספת לטעון כי התקיפה הייתה בסוריה - להמריץ את הצבא הסורי להגיב נגד ישראל, בניגוד לפעמים הקודמות שבהן הסתפק
בשאר אסד באמירה הסתמית ש"סוריה תגיב במקום ובזמן הראויים". אלא שהצבא הסורי עסוק כרגע במלחמת הקיום, ובשלב היסטורי גורלי זה אין לו עניין להתעמת עם ישראל.
מעניין שגם אחד מדוברי חיזבאללה אמר דברים בסגנון זה, ההולמים גם את הפרופיל הנמוך שבו ציין חיזבאללה השבוע את יום הזיכרון של עימאד מורנייה, ובשל חששו מפני פיגועים נגד המתכנסים, לא קיים אירועים גדולים כבעבר.
המטרה: תקיפה ומניעה
להברחות הנשק האסטרטגי ללבנון יש שתי מטרות. האחת קשורה לאירן, סעודיה וישראל. בראיית אירן המפעילה את חיזבאללה, המפץ הגדול יתרחש כשהקואליציה ישראל-סעודיה תחליט לפעול לבדה נגד אירן, לאחר שמשטר הסנקציות יתמוטט, ואירן תרגיש חופשיה לרוץ קדימה עם הפרויקט הגרעיני הצבאי שלה. על-פי הניתוח של טהרן, כבר כיום ישראל וסעודיה חשות שארה"ב ואירופה בגדו בהן, ולכן הן רואות את עצמן חופשיות להתכונן לתקוף את אירן.
אחד האמצעים שיש בידי אירן להרתיע את ישראל וסעודיה ולפעול נגדן במקרה הצורך, הוא הצבת טילים ארוכי טווח בידי חיזבאללה כדי שישתמש בהם נגד סעודיה וישראל, ובסדר זה. בשלוש השנים האחרונות התברר לאירן בשדה הקטל הסורי כי האויב הגדול והמסוכן ביותר של המשטר בטהרן אינו ישראל אלא סעודיה. זוהי הסיבה שחיזבאללה נזקק לטילים חדשים בעלי טווח גדול יותר מזה שיש לעשרות אלפי הטילים שבידיו כיום. לפיכך, התקיפה הישראלית על טילים אלה השבוע נועדה להגן גם על סעודיה, לא רק על ישראל.
הסיבה השנייה להעברת הטילים ארוכי הטווח, ואולי גם נשק כימי, מסוריה ללבנון היא נסיונו של חיזבאללה למנוע את הגעתם - אם ייפול משטר אסד - לארגונים הסלפיים הג'יהאדיסטיים הסוניים מהדגם של אל-קאעידה, מדינת האיסלאם וג'בהת אלנוסרה. זאת משום שארגונים אלה עלולים לעשות שימוש בטילים ארוכי הטווח - אם יפלו בידיהם - נגד חיזבאללה בלבנון ונגד בעלי בריתו בעירק ואולי גם באירן.
מי שמבקר בימים אלו בגולן ומתקרב לקו הפרדת-הכוחות באזור קונייטרה, יכול לשמוע את הדי הלחימה בתוך שטח סוריה. פגזי מרגמות, תותחים, טנקים, אר. פי. ג'י. וייתכן אף טילים נגד טנקים מתפוצצים ללא הרף בטווח שמיעה, וחלקם אף נופל בגולן. מוזיקה זו היא שירת הברבור של משטר דמים הטובח באזרחיו. עושה רושם כי עתידו נחרץ, ועכשיו הוא פועל על-פי הטקטיקה של "תמות נפשי עם פלישתים".
סעודיה תורמת את חלקה להגדלת הלהבות על-ידי משלוח טילי כתף נגד מטוסים מתוצרת סינית לג'יהאדיסטים, כדי שיוכלו להתמודד ביתר יעילות עם המסוקים של אסד וחביות הנפץ האיומות המושלכות מהם על הג'יהאדיסטים ועל אזרחי סוריה. רוסיה אומנם מאוד מודאגת, אבל נראה כי כאב הראש האוקראיני מטריד את פוטין יותר.
על-רקע הקשיים העוברים בימים אלה על השלטון בטורקיה, הופכת ירדן לבסיס העיקרי של הפעילות נגד השלטון בסוריה. לא בלתי סביר שנהיה עדים לפגיעה סורית בירדן, וייתכן שדרך הפעולה שתיבחר היא פיגוע מבית המדרש של חיזבאללה נגד סמל שלטוני בשטח ירדן או מחוצה לה, כגון שגרירות או מטוס.
מנהיגי חיזבאללה ואירן מכינים את עצמם למה שהם רואים כשלב הבא של המאבק באזור - המפץ הגדול - שבו תפרוץ מלחמה אזורית בין קואליציה ישראלית-סעודית-ירדנית-קטרית ובין אירן וגרורותיה. ההפצצה הישראלית השבוע תציב את הקואליציה במצב טוב יותר לקראת תסריט זה.
אלא שמאחורי גבו של חיזבאללה, בתוך לבנון, מתכוננים ארגונים סלפיים ג'יהאדיסטיים לבנוניים להעתיק לתוך לבנון את המלחמה המתנהלת בסוריה. אפילו שמות הארגונים זהים לאלה הקורעים את סוריה לגזרים. ביום שתסתיים הלחימה בסוריה - בניצחונו של אסד או בהפסדו - הם יתחילו את הלחימה בתוך לבנון, אם כדי לנקום בחיזבאללה על המפלה שנחלו בסוריה, או כדי לנצל את הניצחון שהשיגו על אסד, נסראללה וח'מינאי.
אובדן היתרון היחסי
הטרור מסוכן בעיקר כיוון שהוא מלחמה בלתי מאוזנת בין שני צדדים: צד אחד שבו מצויות מדינות וחברות הכבולות בחוק לאומי ובינלאומי, המכבדות זכויות אדם, זכויות מיעוטים ונשים, המנסות לא לתקוף אזרחים תמימים אלא רק לוחמים, גם אם הם מסתתרים מאחורי הגב של ילד או אשה. אפילו הלשון שנוקטת מדינה הנמצאת במאבק עם טרור מוגבלת בכללי התקינות הפוליטית.
מצד שני יש מי שפועל ללא כללים: הוא אינו מכיר בחוק הבינלאומי, אינו מתחשב באמנות בינלאומיות, וזכויות אדם שוות בעיניו כקליפת השום. הוא אינו לובש מדים, הוא אינו מגביל את עצמו בשום כלל, ואינו מתחשב בזכויות מיעוטים או נשים וילדים. הוא אינו כובל את התבטאויותיו בכללי התקינות הפוליטית, והוא מכנה את מתנגדיו בכינויים הבוטים ביותר כדי להצדיק את הפגיעה בהם. זוהי הסיבה היסודית שמדינות וחברות מודרניות מתקשות כיום להתמודד עם טרור. מכאן גם נובע היתרון הגדול שיש לטרור במאבקו חסר המגבלות נגד החברות המערביות הכובלות את עצמן בלחימה נגדו.
הבעיה של הטרוריסט מתעוררת כשאויבו הוא טרוריסט, שכמוהו אינו מגביל את עצמו או את לחימתו בשום כלל או חוק. במצב זה, שני הצדדים הטרוריסטיים מאבדים את יתרונם היחסי, ולכן המלחמה ביניהם עקובה מדם. זה המצב כיום בין חיזבאללה ובין אויביו הסוניים, הסלפיים הגיהאדיסטיים: שני הצדדים מתנהגים כמו טרוריסטים, ללא חוק וללא דיין, ואפילו היושב במרומים - ששני הצדדים טוענים שהם מייצגים את דברו ורעיונותיו - אינו מתערב בסכסוך הדמים.
במצב זה נמצאים גם כמה ארגונים ג'יהאדיסטיים בסוריה: אל-קאעידה מסוכסכת עם "מדינת האיסלאם בעירק וסוריה", וג'בהת אלנוסרה מאיימת על "מדינת האיסלאם" במלחמה גלויה, לאחר חיסול אחד ממנהיגי הנוסרה, אבו ח'אלד אלסורי, לפני שבוע בחלב.
ייתכן שזהו גם מצבו של האיסלאם הקיצוני: בכל פעם שקבוצה קיצונית מצליחה להשתלט על שטח ולהקים בו בסיס פעולה, קמה קבוצה קיצונית יותר הנלחמת בו - בשיטות טרוריסטיות כמובן. ולאחר שהשנייה תנצח, תגיע קבוצה קיצונית יותר ותעשה לה את מה שזו עשתה לקודמתה וחוזר חלילה.
הוויכוח זולג אלינו
בישראל ובגולן מתנהל ויכוח ער בשאלה אם לתמוך בבשאר אסד או לקרוא להפלתו. כמה ג'יהאדיסטים עברו מישראל לסוריה כדי לקחת חלק במשימה הסונית להפיל את בשאר, וחלקם כבר נמצא בגן העדן השמור לשהידים.
ויכוח זה בין תומכי בשאר ומתנגדיו מוצא ביטוי גם בגרפיטי על קירות. מבנה המפקדה הסורית על יד קונייטרה, הנמצא כיום בתחום ישראל, פתוח למבקרים היכולים לפקוד אותו בכל עת. על אחד מקירותיו נמצאת כתובת בדיו שחורה: "אני סורי וארצי ערבית, עמי הוא גיבור החירות, ייפול בשאר". ומישהו אחר, חמוש בתרסיס דיו אדומה, הוסיף את המילה "לעולם לא" במשמע "לעולם לא ייפול בשאר".
כל עוד מתנהל הוויכוח בכתובות על קירות, הדבר אינו נורא. אך על רשויות הביטחון שלנו לפעול כדי למנוע את התדרדרות הוויכוח למחוזות אלימים וגלישתו לגליל ולגולן.
