על חשיבותו של
חופש הביטוי אין צורך לעמוד. מדינה שלא מכבדת את חופש הביטוי של אזרחיה, איננה מדינה דמוקרטית.
בחיפוש שעשיתי במאגר מידע משפטי לא מצאתי אף חוק שמגן על חופש הביטוי. ישנו רק חוק אחד שמגן על חופש הביטוי של סטודנטים וגם זה בהקשר לחומר הלימודים (חוק זכויות הסטודנט). אפילו במגילת העצמאות שהיא "האני מאמין" של המדינה ומבטאת את ערכיה אין הכרה בחופש הביטוי. וכך נאמר שם:
"מדינת ישראל... תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה.”
אף מלה על חופש הביטוי.
זאת ועוד- ישראל התחייבה להגשים את החלטת העצרת הכללית על הקמת המדינה היהודית. בהחלטת העצרת נאמר שמדינת ישראל חייבת לכבד את חופש הביטוי של תושביה. וכך נאמר בסעיף 12:
"1) בהתחשב רק בדרישות הסדר והנימוס הציבוריים יובטחו לתושבים הנאה מזכויות אנושיות וחירויות יסודיות, ובכלל זה חופש המצפון הדת והפולחן, השפה, החינוך, הדיבור, העיתונות, האסיפה וההתאגדות, והגשת פטיציות."
אבל התחייבויות לחוד ומעשים לחוד.
בעוד שאין חוק או חוקה שיבטיחו את הזכות הבסיסית הזאת, ישנם חוקים שידכאו את חופש הביטוי, ובראשם החוק הפלילי, שאוסר העלבת עובד ציבור. החוק אוסר גם אמירת דברי אמת ולאו דוקא גידופים. כל אמירה שמטילה דופי ביושרו של עובד ציבור (לרבות פוליטיקאי ונבחר ציבור) אסורה גם אם מדובר באדם מושחת (ראו פס"ד אונגרפלד).
אז איך אפשר לטעון שישראל היא מדינה דמוקרטית?