היעלמותו המסתורית של המטוס ממלזיה למשך שבועיים, הציתה את דימיונם של רבים. אולי ישנם כבר בימאי סרטים זריזים שהתחילו לעבוד על התסריט. משהו בסיפור הזה מאוד מאוד לא הסתדר לנו. הרי אנחנו בני דור המידע, הידע, הידענות. כל המאגרים חשופים בפנינו בפס רחב מאד, אז איך ייתכן שאנחנו לא יכולים לדעת היכן נמצא מטוס ענק על מאות נוסעיו?! זו סיטואציה שממש מטריפה את הדעת של כל צרכני המכשירים החכמים, שיודעים ליידע אותנו בכל מה שקורה בכל מקום ובכל זמן – הרי מדובר במטוס רגיל לחלוטין ולא באיזשהו עסק מיסטי מעומעם של מכשפות וקוסמים, אז מה קרה ליכולת הידע האנושי?! כנראה שלא הכל ידוע.
כמו למשל בדוגמה הבאה. מדובר במשהו שנראה לנו כל כך מוכר וידוע, ובכל זאת הידע שלנו לא מסוגל להסביר אותו. אני מתכוון לדבר שהכי קרוב אלינו. אם ניקח את עצמנו לבדיקת מעבדה, נוכל לגלות רשימה ארוכה של רכיבים (כמו על האריזות של מוצרי מזון). בשר ודם זה רק קוד מקוצר של כל המכלול. אבל זה רק צד אחד בסיפור שלנו. יש לנו כידוע גם חלק רוחני/ נשמה/ נפש. עד כאן הכל נשמע מוכר וידוע. אבל אם ננסה להבין איך עובדת למשל פעולה יומיומית פשוטה כמו הרמת מזלג מהרצפה, אנחנו מסתבכים. כן!
אמנם אפשר למצוא בוויקיפדיה ערכים שמסבירים את פעולות השרירים, העצבים, כלי הדם וכל מה שקשור לפעולה הנ"ל, אלא שכל זה מתחיל ברצון שלנו וכאן בנקודת החיבור הסתבכנו. איך הרצון, שהוא משהו רוחני/נפשי יכול להזיז איבר גופני. בשביל לנתח ולהבין את התנהלות הגורמים השונים בגוף שלנו, יש לנו כלים מתאימים במעבדה. אבל המעבדה הזאת לא טובה בשביל לבדוק את הפעילות הנפשית שלנו. מכשיר רנטגן, שיכול לצלם עצמות, לא מסוגל לצלם אפילו שבב קטן של הנפש. אז איך בדיוק מתחברים ופועלים במשותף הנפש והגוף?! איך הרצון שלי להרים מזלג מזיז את היד שהרימה את המזלג?! רואים? הסתבכנו!
גף ונפש
אפשר להירגע. יש פתרון, ולא רק אחד. שורה של פסיכולוגים והוגי דעות הרימו את הכפפה ומצאו תשובות לשאלה הפשטה והמסובכת הנ"ל. מצאתי חוברת קטנה העונה לשם "גוף ונפש", שיש בה מגוון רחב של תיאוריות שעוזרות לנו בנידון. חיבר אותה פרופסור ישעיהו לייבוביץ'. לא ממש כוס התה שלי ושל עוד הרבה אנשים. אמירות והגיגים רבים שלו, לו היו יוצאים מפיו של לא יהודי, היו מכתירות אותו בתואר אנטישמי. אבל החוברת המדוברת משובחת וראויה. כדרכו, קוטל לייבוביץ' את כל דעות המומחים שאותם הוא מצטט. בכל שיטת הסברה הוא חושף איזשהו כשל. המסקנה שלו בפרק הסיום: אין פתרון. הוא מגייס לצידו את הרמ"א (הרב משה איסרליש, שחי לפני 400 שנה). מדובר בפרשנות שהוא נותן לברכת "אשר יצר". זו ברכה שבה אנחנו מודים לאלוקים על מערכת ההפעלה המעולה שהוא התקין בגופנו (לא צריכה שידרוג). היא מסתיימת במילים: "מפליא לעשות". הפלא, לפי פרשנות הרמ"א: "קושר רוחני בגשמי". ובתרגום חופשי: החיבור בין החלק הרוחני שלנו לחלק הפיסי הוא עובדה פלאית. מעל התבונה האנושית. בלתי נתפס, אבל קיים ומוחשי.
ומכל הלא נודע הנ"ל, נגלוש היישר אל פרשת השבוע שמתעסקת בענייני טומאה שמתפשטת בגוף. ושוב אנחנו במשהו בלתי נתפס בהבנתנו. בלתי ניתן לצילום רנטגן ובכל זאת נדבק בגוף. טומאה היא "קרינה רדיואקטיבית" רוחנית. טומאה ברמת קרינה הגבוהה ביותר, נוצרת בעקבות נתק מוחלט בין הגוף ובין הנפש. זה נקרא "טומאת מת". מי שבא במגע עם מת או נמצא בסביבתו הקרובה, בתנאים מסוימים - היא נדבקת בו והוא נטמא. המצב הנורמלי הוא החיבור (הפלאי, כאמור) ביניהם וזה מוגדר כמצב טהור. פרשת השבוע עסוקה בכל מיני טומאות, ברמות נמוכות יותר שגם הן, באיזשהו מקום, קשורות לאיזשהו נתק (נמוך יותר) בין 2 החלקים הללו.
ולסיום שימו לב לציטוט הבא: "אני חוששת שאני לא יכולה להסביר את עצמי, אדוני. מפני שאני לא אני עצמי, אתה מבין". בניגוד למשפט הזה שעליו חתומה עליסה, זו מארץ הפלאות, אצלנו בעולמנו הריאלי אנחנו חיים את הפלאות וזה בעצם אנחנו בעצמנו ולמרות זאת איננו יכולים להסביר את עצמנו. הסתבכתם? בהחלט זה מסובך וזה מפליא. יצירה מופלאה.
