על ארבע בנות דברה תורה

מן הראוי לבחון האם כל הקולות של עם ישראל, כולל קולן של נשים, בא לידי ביטוי בהגדה של פסח. ההגדה היא סיפור נפלא של סיפור הזיכרון ההיסטורי, שנבנה נדבך אחר נדבך בסיפור הגיבוש והמעבר שלנו ממשפחה לעם. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחוֹק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד-עוֹלָם" - התורה בספר שמות י"ב 24 מצווה על זיכרון יציאת מצרים עוד טרם התרחשותה. בכך מציגה התורה את הזיכרון כחשוב וקודם אפילו למאורעות. התורה פונה אלינו להזין את הזיכרון ההיסטורי. עם שאינו מזין עצמו מזיכרונות היסטוריים עלול להיות עני ברוחו. לכן אנחנו מתכנסים שנה אחר שנה ומבקשים ללמוד את סיפור החוויה של יציאה מעבדות לחרות. במהלך הדורות טקס הזיכרון בסדר הפסח לבש צורה ופשט צורה. התמורות ההיסטוריות מחייבות אותנו לחזור ולבחון האם הצלחנו במשימה, שכל הקולות של עם ישראל באו לידי ביטוי בספור ההגדה.

והגדת לבנך

אני מבחין, שבסיפור ההגדה היטיבו מעצבי הסיפור לספר על ארבעה בנים. האם אין מקום לבחון הוספת קולות של ארבע נשים. החובה שיש לנו למתן ביטוי לכל הקולות מאתגרת אותנו להעמיד לצד מדרש ארבעת הבנים גם את מדרש ארבע הבנות. סיפור ההגדה נשען על החובה "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ". מצער אותי שבמרכז נמצא רק האב, מדוע נפקד מקומה של האם, הנושאת בעול ההכנות לחג, גם כאשר כל באי הבית מטים כתף ועוזרים. איפה אם המשפחה. איפה האימא - איפה וְהִגַּדְתְּ לְבִתֵּךְ או לחלופין וְהִגִּדְתְּ לְבִתֵּךְ וְלִבְנֵךְ, לִנְכָדַיִךְ וּלְנֶכְדּוֹתַיִךְ. מארבע דמויות נשיות, שאני מבקש לשלב בסיפור ההגדה, אתמקד בהרחבה רק בדמות נשית אחת, שהייתי מוסיף לצד ארבעה הבנים, בהם התברכנו בסיפור ההגדה. הדמות הראשונה זו תמר אשת ער. היא תוכתר בתואר "כְּאִשָּׁה הָאַמִּיצָה עֲלֶיהָ דִּבְּרָה תּוֹרָה". תמר אשת ער, אלמנה שנואשה מקיום ההבטחה של יהודה, אבי בעלה שנפטר, לאפשר לה לבנות את חייה מחדש על-פי הדין המקובל.

קול צלול וחזק

תמר לוקחת את גורלה בידיה. נאבקת על זכותה לחיות חיי אישות, להקים משפחה ולהביא ילד לאוויר העולם, וזאת נגד אטימות של חברה פטריאכלית. במאבקה היא משתמשת בחולשות של חמהּ, אבי בעלה שנפטר, ועל כן לבשה בגדי זונה. היא משיגה את הצדק שלה כשכל האמצעים כשרים בעיניה. במאבקה היה מסתכנת בעליה על המוקד כלשון הפסק של יהודה - "...הוֹצִיאוּהַ וְתִשָּׁרֵף". דמותה של תמר ראויה לעלות על שולחן הסדר כקול אחד, קול צלול וחזק, מארבע בנות מול ארבעה בנים. תמר מסמלת נחישות במאבקה להגשמת מאווייה, מאבק שראשיתו מתנהל כנגד כל הסיכויים וזאת תוך נטילת כל הסיכונים. אבל תמר בהתנהלותה האמיצה מקעקעת אטימותה ואלימות של חומה פאטריאכליות. דמותה הנשית של תמר ראויה לעלות בדיון בחוג המשפחה בסדר פסח אל מול ארבעת הבנים. היא משדרת עוצמה של כנות, משתמשת בכוחה, אך יודעת לרסנו ולאפקו. על-פי עדות בעל ספר היובלים תמר מצליחה להביא את יהודה לכלל הכרה "כִּי רַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׁה.. הִתְחַטֵּא מְאוֹד וַיִּתְעַצֵּב". יהודה מגיע לכלל הודאה בחטא, חוזר בתשובה הודות לנחישות אישה, שהחליטה לא להתכופף מול שררה.

מקום של כבוד

מופת האישה, הנלחמת באומץ את מלחמתה לחיים, ראוי לקבל מקום של כבוד בטקס סדר פסח, לקבל מקום של כבוד בגלריית הדמויות של "ההגדה", סיפור המסורת של התהוות עם ישראל בארצו. רבות הן הנשים הראויות להעלות אותן מנבכי השכחה, כמו רצפה בת איה, המסמלת אִמָּהוּת אמיצה וחמה הלוחמת לשמירת כבוד בניה המומתים אל מול ברוטאליות וזדון לב של מלך בישראל, שציווה כי גוויות בניה יישארו תלויים על עץ. ישנה הצדקה לתת מקום נרחב בסיפור הפסח לנשים אמיצות כמו המיילדות פועה ושפרה שצוויי החיים הנחו אותם להפר הוראות של מלכות. מן הראוי לייחד פינה מיוחדת לדמותה של נסיכה מצריה, בת המלך פרעה, שתפנוקי החיים בתוך מדמנת השררה בבית אביה לא השחיתו אותה. בזכותה של נסיכה מצריה זכינו כעם להצלת ילד מטביעה, זכנו למנהיגותו של משה. יהיה קשה להצטמצם בארבע בנות כי המקרא מספק לנו גלריה נאה של דמויות נשיות. מן הראוי שנעשה זאת ונזכיר בסדר פסח אל מול ארבעה בנים, בהם דיברה תורה גם לפחות ארבע בנות.