אחד הפגמים באופי הלאומי שלנו הוא הערכה עצמית נמוכה, שלפעמים גולשת גם למנת יתר של שנאה עצמית. את התכונה הזאת מנצלים לרעה כדי להשרות עלינו מרה שחורה שנזקפת, כמובן, על חשבון "הכיבוש".
יום העצמאות מזמין לאזן את התמונה ולומר לעצמנו לפחות את מקצת שבחנו - בפנינו, ואפילו 'בא לי' לומר "הכל זהב", ואם לא הכל - אזי לפחות הרבה יותר ממה שמשתקף בתקשורת.
נפתח ב-'שהחיינו', שזכינו לראות בסופן המביש של שיחות קרי, שמטרתן המוצהרת הייתה לקרוע את בירתנו ואת לב ארצנו. מי חלם, שנזכה לשמוע את נשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו מודה בפה מלא: ה'תהליך' חדל מלכת! אותה הליכה אובדנית כשלה ונפלה, והיא מונחת עתה כפגר בצידי הדרך, ומי ייתן ולא יקום עוד לעולם!
עוד סיבה לקורת רוח ביום הזה - הביטו, איך גדלנו! אנחנו כבר 8 מיליון, בלי עין הרע - מרובים יותר מנורבגיה (פחות מ-5 מיליון תושבים), דנמרק (5.5 מיליון), פינלנד (5 מיליון), אירלנד ( פחות מ-5 מיליון), סרביה (7 מיליון). שווים אנחנו בגודל האוכלוסייה לשווייץ ולאוסטריה, קרובים לשוודיה (9 מיליון) ולא רחוקים מבלגיה (10 מיליון) ויוון (11 מיליון). עדיין אנחנו מדינה קטנה, אבל כבר לא 'משקל נוצה', כזו שאין לה קיום אלא בחסדי אחרים, כפי שאסכולת "תולעת יעקוב" השמאלנית רוצה שנחשוב.
ביטחון עצמי
'פרט קטן' שעבר על פנינו מבלי שנשים לב הוא מעמדה האסטרטגי, הגיאו-פוליטי, של ישראל, שעבר שינוי מהפכני לטובה. ארה"ב אינה זקוקה עוד לנפט הערבי, ובכך התבטל מניע חשוב ללחוץ ע ל י נ ו כדי לפייס א ו ת ם.
מעבר לכך, ל נ ו יש עכשיו אוצרות גדולים של אנרגיה ורק לאחרונה נתגלה עוד שדה גז מול תל אביב. וגם - פצלי השמן שגילויים החזיר לארה"ב את עצמאותה האנרגטית - מצויים בארץ בכמות המשתווה לרזרבות של - לא תאמינו - ערב הסעודית!
מסקנה: כשם שתמיד תרצנו את חולשתנו הבינלאומית בתלותנו הכלכלית, ובעיקר האנרגטית, כך מותר לנו להתעקש מעתה על האינטרסים שלנו מתוך הביטחון העצמי של מי שהתחיל לעמוד על שתי רגליו בכוח עצמו.
אבל לא רק האנרגיה שינתה את מצבנו לטובה. "האביב הערבי" האומלל הפך את מאזן הכוחות במזרח התיכון מן הקצה אל הקצה. ארבע מדינות התפוררו: עירק, סוריה, הלבנון ולוב, ומצרים שרויה במלחמת אזרחים פנימית, מתכסחת עם אמריקה ופוזלת לרוסיה.
השליש הסוני של עירק, הגובל בירדן, נשלט על-ידי אל-קאידה ומאיים על הממלכה ממזרח. מצפון מאיימת עליה סוריה, הן זו של אסד והן זו של האיסלאמיסטים. במצב הזה מבטיח את קיומה גורם אחד בלבד: צה"ל.
משלט יציב ובטוח
בגבולן הצפוני של כוויית וסעודיה יושב השליש השיעי של עירק וביחד עימו - אירן, שמאיימת על כל נסיכויות המפרץ הפרסי. למרות חולשתו המופגנת של אובמה, עדיין קיומם של כל המשטרים האלה מובטח אך ורק על-ידי הכוח האמריקני. אולם כל אלה - ממצרים ועד קטר - יודעים, שלכוחה של ארה"ב יש בכל האזור הזה רק משענת יבשתית איתנה אחת: ישראל.
גם מול סוריה המדממת והמסוכנת יש למערב רק משלט יציב ובטוח אחד - אנחנו. לא יפה להתגאות, אך זו עובדה, שמדינה שפויה הייתה מודעת לה ומנצלת אותה. היא לא הייתה מרשה למי שזקוקים לה ללחוץ עליה, כ"א להפך - הייתה באה בתביעות אליהם! בעניין הפלשתיני, למשל.
מעולם, מאז הקמת המדינה, לא הייתה ישראל במעמד עולמי כל כך חזק וחשוב. הגיע הזמן שנשיל מעלינו את המנטאליות הגטואית של ה"נעביך". איננו מסכנים יותר והגיע הזמן לנהוג בהתאם!
צעד חיובי עשתה ישראל בהנהגת נתניהו בפרשת אוקראינה. ה"פייננשל טיימס" האנגלי ציין בתרעומת, שישראל לא הצטרפה לאמריקה ולאירופה בגינוי רוסיה בשל סיפוח קרים ולא הצביעה נגדה באו"מ ביחד עם האחרים. מה הן חושבות להן? שביחד איתן נשתתף בסנקציות נגד רוסיה, בדרך להיות בעצמנו קורבן לסנקציות שלהן? וכל זאת, בעוד הסנקציות נגד אירן הולכות ונמוגות? פוטין אינו רוסיה הסובייטית, וגם זה מסימני עצמאותנו, שהפעם לא היינו כלי עיוור על לוח המשחקים של אחרים.
השד הדמוגראפי
ואם הזכרנו אנרגיה, אי-אפשר שלא להודות שוב בחג הזה על ברכת המים שאנחנו ממתיקים תוך שימוש באנרגיה הזולה שאנו מעלים ממעמקי הים. זו שנת בצורת. אנחנו אומנם סובלים, אך בניגוד לכל יתר המזרח התיכון איננו צמאים. בכושרנו הטכנולוגי הקמנו מפעלי המתקת מים המזינים גם את שכנינו ואפילו את האויב בעזה.
ומותר לנו לחגוג ביום עצמאות זה גם את שבירתו של עוד מטה-זעם אחד - האיום הדמוגראפי. מה זה אם לא נס, שבכל העולם המערבי שיעורי הילודה נופלים, ובתוכו ביתר שאת אלו של היהודים בגולה, ורק בארץ ישראל, וכאן רק בין היהודים, הפריון עולה, וכבר הדביק את הפריון הערבי. חזר לבקבוק השד הדמוגראפי שבשמו מבקש השמאל לנשלנו מנחלת אבותינו. ורק הודות ל"נס" הזה יש אחיזה להצעות לספח את יהודה ושומרון, תשובת הימין על השאלה הנצחית: ומה הפתרון ש ל כ ם ?
לא תמה ולא נשלמה חגיגת העצמאות הפרטית שלי. יהיה המשך.
