בנט הציע לספח, לפיד ולבני הציעו למסור שטחים בלי לספח שטחים (ואף איימו בעזיבת הממשלה במקרה של סיפוח), וסער הציע לא לעשות כלום. חבורת פלא אשר כל אחד ואחת מהם מתעתד לדעתי להתמודד על תפקיד ראש הממשלה הבא, מבלי שאיש מהם ראוי אף להיות נושא כליו.
אולי תפעילו את הראש? על זה לא חשבתם?
חברים יקרים, מנהיגים, אולי תפעילו קצת את הראש?, גבולות המדינה נקבעו על-ידי שלושה מנהיגים פורצי דרך, היה זה בן-גוריון שעיצב את הגבולות ה 48 וחזר אליהם ב 56, היה זה בגין שנסוג מסיני ופינה יישובים במסגרת הסכם השלום עם מצרים, והיה זה אריק שרון אשר פינה את עזה ובנה את גדר ההפרדה.
אם לא יקום לנו מנהיג פורץ דרך נוסף אשר יטרוף את הקלפים ויביא לפתרון מחוץ לקופסא, גבולות הארץ ידועים, ברורים, והשינוי שלהם יהיה רק במסגרת מו"מ ודאי לא באורח חד-צדדי, כי את כל (או לפחות את הרוב המכריע) מה שיכולנו לעשות בקביעת הגבולות הסופיים עם שכנינו מדרום וממזרח עשינו כבר עם העזיבה של עזה ובניית הגדר תחת מנהיגותו של
אריאל שרון ז"ל.
הגבולות נקבעו - מה נשאר?
ואם הגבולות נקבעו, מה נותר? מה שנותר הוא להחליט האם אנו מחכים לצד שכנגד? כמה זמן אנו מחכים לו? עד כמה הכישלון בשיחות והתחזקות החמאס הם עדות לחוסר הסיכוי של שיחות נוספות בעתיד הקרוב? איך אנו מאזנים את ליטרת הבשר אותה אנו חייבים כנראה לזרוק לעולם עם צרכי הביטחון שלנו? מה גודלה של אותה ליטרת בשר? איך אנו עוזרים לכוחות מתונים בצד השני ואיך אנו שוחקים את הקיצונים שם? איך אנו מרסנים את הקיצונים מקרבנו? ועוד. חבילה של החלטות קשות אשר אם תתקבלנה, תתקבלנה בתנאי אי-ודאות קשים.
ומה אנו מצפים ממנהיגים? אנו מצפים שבדיוק בנקודה הזו יוכיחו מנהיגות, ייצאו מעולם הסיסמאות הנבובות, יישבו יחדיו ויבואו עם פתרונות.
אין בעל בית
ושרי הממשלה, הבכירים שבהם, במקום לשבת יחדיו, ולהתוות כיוון מאוזן ומתואם, שופכים בראש חוצות עמדות מתבדלות, כל אחד מנסה למשוך את השמיכה לכיוון אחר, כאילו אין בעל בית, ותוך התעלמות לטעמי מחובת האמונים שהם חייבים לנו, לאזרחים.
הם לא חייבים אמונים לקב"ה, לא חייבים אמונים לאבו מאזן, אפילו לא חייבים אמונים לנשיא אובמה, חובת האמונים שלהם היא כלפינו, האזרחים והם עומדים על במות וצוחקים לנו בפנים.
קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות
לו ישבו הארבעה יחדיו, לו היו משתמשים בכלים של קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות, לו היו נעזרים במומחים, לו היו פותחים את הראש שלהם ומקשיבים במקום לברבר כל הזמן, הם ודאי היו מגיעים לפתרון משולב, אשר היה מביא לתוכנית סבירה, המשלבת פינוי שטחים, סיפוח שטחים, ומשיכת זמן, הכל לאור הגבולות הסופיים שהתוו המנהיגים
דוד בן-גוריון, מנחם בגין ואריק שרון ז"ל. אבל מדובר בחבורה של חובבנים ברברנים, אשר ידעו לכרות דילים על-מנת לחמם כסאות אך אין לה כל אפשרות ליצור סיעור מוחות על-מנת לספק לעם ישראל את הסחורה האמיתית.
זה המצב, ולדעתי גם לא ישתנה – נמשיך לקטר ולסבול
האם הנושא הזה בר תיקון? האם יש סיכוי לשינוי? הסיכוי היחיד הנראה לעיין הוא באמצעות בחירות והחלפת השלטון, אך גם מן העבר השני של המתרס הפוליטי יש בעיקר ברברת והרבה הרבה חוסר מנהיגות וחוסר מעש, בקיצור לשתוק ולסבול או לקטר ולסבול, זה מה נותר לנו.
