הרגע שבמשך שלוש שנות הלימודים חיכיתי לו הגיע, בעוד כמה חודשים אני עובדת סוציאלית מן המניין. שמחה וששון? רגע לפני היציאה לשטח אני עוצרת לראשונה ועושה חישובים.
אני יוצאת לעבודה עוד רגע ותוהה, להיות או לא להיות עובדת סוציאלית ביקורתית, פוליטית, מערערת על מה שקיים, פועלת לשינוי מדיניות ודורשת את זכויותיי. הן בחברה הערבית והן בחברה היהודית, ישנו מחסור מסוים, בין אם זה בשירותים הניתנים, כוח עבודה ותקנים, ובין אם בעומס, והרשימה עוד ארוכה. מה שמדאיג בעיניי זה העובדות הסוציאליות שלא מתנגדות, מערערות ואף לא מתריסות כדי להזיז דברים. כן, אני יכולה להבין שחלקן שחוקות לאחר שנים במקצוע, אך עדיין אני מאמינה שזה חלק בלתי נפרד מערכי המקצוע ואין להתפשר.
אני אתמקד בחברה הערבית כי בחרתי לקחת אחריות ולהציף את נושא פניו של מקצוע העבודה הסוציאלית בקרבה, העלאת המודעות בקרב האזרחים הערבים וקריאת טיגר על המדיניות המפלה את האזרחים מקבלי השירותים הערבים, לאור העובדה שהמדינה רואה אותם אזרחים סוג ב'. אני מאמינה שעל העובדת הסוציאלית הערביה נופלת אחריות לשינוי מדיניות והנגשת זכויות לצד העבודה הפרטנית מול לקוחות, ואין להתנער מאחריות זו או להישאב לתוך התסכול וחוסר האונים ששוררים היום בחברה הערבית הן במערכת הרווחה והן בכלל.
יבואו אנשים ויטענו שהאזרחים הערבים במדינת ישראל לא משלמים או תורמים את חלקם כדי לקבל שירותים טובים ולכן פני השירותים נראים כאלה או אחרים. אני שואלת, מה גרם למה? איך האזרחים הערבים שהפלו אותם בשוק העבודה וקיבלו שכר יותר נמוך מעמיתיהם היהודים. אלה שלא קיבלו אותם לעבודה על-רקע עדתי ואתני, או אלה שחיים מתחת לקו העוני יוכלו לתרום את חלקם במימון השירותים?
אני מאמינה, שבין תפקידיה החשובים של העובדת הסוציאלית בחברה הערבית הוא קודם כל להבחין בלקונות במדיניות הנאכפת במקום עבודתה, לבקר את המדיניות הזו ולשנותה. אני מאמינה שבראש האג'נדה של העובדת הסוציאלית הראויה, עומד הרצון והמוטיבציה להירתם ולהיאבק למען השגת נראות והגינות למקבלי השירותים איתם היא עובדת.
השאלה שלי, האם השטח בשל ומוכן להתמודד עם עובדות סוציאליות "משודרגות", שיסרבו לשחיקה וניצול, יתבעו תנאי עבודה, שכר ויחס הולם ויקראו טיגר על פוליטיקה ומדיניות המפלה את מקבלי השירותים ואותן?
עוד אין לי תשובה, אך אני יודעת שזה הולך להיות מסע מאתגר, מורכב וקשה, וכן מעצים ומעורר השראה, כמו המקצוע שלנו.