יש לנו המנון לאומי, התקווה, אוכל לאומי, פלאפל, ליגה לאומית, היה לנו נשיא לאומי, ויהיה לנו נשיא לאומי, הליכוד היא מפלגה לאומית, והעבודה, ומרץ וש"ס מפלגות בימין, בשמאל ותרניות יותר או פחות ותרניות – כולן לאומיות.
אלא בשמאל שקוראים לגמישות אינם צודקים? אולי הם כן צודקים. ואלה שאינם מוכנים לוותר אולי הם צודקים? אולי.
ההחלטה או ההמלצה מה לעשות היא החלטה בתנאים קיצוניים של אי-ודאות, והעובדה שיש צדדים שרואים במצב השביר ודאות כלשהי, היא היא הנותנת שאי הוודאות היא ענקית.
וככל שגל אי-הביטחון, וככל שהלאומיות של רבים מאתנו מתפרשת בטעות כלאונות, אנו נמשיך לשבת עם האצבע ב.. אי-אפשר להתקדם לשום מקום עם כאלה פערים.
והבעיה היא אם כן, חוסר הביטחון שלנו וחוסר הקשב שלנו לעמדה הנגדית, בעיה אשר ברמת הממשלה נפתרה באמצעות המינוי המבורך של
ציפי לבני לשרת השלום. אך כאן בינינו, השיח הלאומי, נופל שוב ושוב לבורות לאומניים, מה שגורם לאובדן כל סיכוי להסכמה, ובהעדר הסכמה פנימית, לא נגיע לעולם להסכמה חיצונית.
ולאומנים יש בשני הצדדים של המפה הפוליטית היהודית בישראל, יש לנו לאומנים יהודים יהודים ויש לנו לאומנים יהודים ערבים (כלומר יהודים הפועלים כאילו הם לאומנים ערבים). ומה מבדיל בין לאומנות אסונית לבין לאומיות מבורכת"
1) ללאומן יש רישיון להרוג הישר מאלוהיו על-פי תורה אלילית איזו שהיא.
2) ללאומן יש רישיון להסתה כאמור לעיל.
3) ללאומן יש רישיון לחמלה על נבלות כאמור לעיל.
4) ללאומן אין אוזניים רק פה דרכו הוא מדקלם כמו תקליט שבור משהו שנשטף במוחו לפני שנים ולא משנה אם מדובר ב "אָלאָה אָכיבוש" או ב"עָף שָאָאל".
5) הלאומן יסכן חיים, בין אם חיי יריבו ובין אם חיי אוהבו – כי כך כתוב בתורה החולה שהמציא.
6) הלאומן יבחין בין מחבל למחבל, בין מסית למסית, לפי לאומיותו.
7) הלאומי זה אני, אתה ואת – הלאומנים הם מיעוט מבוטל, הלאומנים החריגו עצמם מהקהל.
מבחינה לשונית ההבדל בין לאומיות ללאומנות הוא זניח, כולה מסמר קטן, עם ראש קהה שמחברים לי' מלמטה - מבחינה מעשית, זה לב הבעיה שלנו.
