בפסק דין אשר ניתן בבית משפט השלום בחיפה (השופטת מעין צור) בת"א 55499-06-12 (אהרון לביא ואח' נ' י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ), סטה בית המשפט מחוות דעתו של המומחה אותו מינה. הוא קבע, כי על הנתבעת, חברה קבלנית, לפצות את התובעים בגין ליקויי בנייה ואי התאמות שנמצאו בדירתם בסכום של 128,826 שקל (לפני תוספת ריבית והצמדה) - פי ארבעה מהסכום אותו קבע המומחה, המהנדס דן ברלינר.
מדובר בזוג רוכשי דירה מקרית ביאליק, אשר תבע ליקויים על-פי שתי חוות דעת הנדסיות (האחת של המהנדס יוסף ליברמן והשנייה חוות דעת משלימה של המהנדס אברהם בן-עזרא) - על פיהן עלות ביטול הליקויים בדירה נאמדה ב-167,540 שקל. הנתבעת הכחישה את קיומם של הליקויים באמצעות חוות דעת נגדית שערך המהנדס רפי גיל, וטענה שעלות התיקונים מסתכמת בסכום צנוע של 19,200 שקל.
לאור הפער בין חוות הדעת, מינה בית המשפט את ברלינר, אשר תחילה אמד את עלות ביטול הליקויים בסך של 35,150 שקל. זאת עשה ברלינר תוך שהוא מאמץ את הפרשנות המשפטית השגויה של גיל, הן בנוגע למפרט המכר והן בנוגע לתוקפן של תקנות. את הפרשנות הזו דחה בית המשפט בשתי ידיים בפסק דינו.
השופטת צור הזכירה, כי הסמכות לקבוע את מעמדה ומשקלה של חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. היא דחתה את פרשנותם המשפטית של ברלינר וגיל וקבעה: "לשון המפרט ברורה, ועולה ממנה כי גג הרעפים ייבנה על תקרת בטון, והואיל והלשון ברורה יש לפרש את המפרט בהתאם לה".
מה שהיה כה ברור וכה פשוט לבית המשפט - לא היה ברור כלל למהנדס בית המשפט ולמהנדס הנתבעת. יש להצטער על כי מי שאינם משפטנים והם חסרי השכלה משפטית, חוטאים בסטייה מהנושא ההנדסי ומסיקים מסקנות משפטיות ושגויות בחוות דעת האמורות להיות הנדסיות "נטו". בענייננו, מדובר בליקוי מובהק של בניית גג מחומר קל, אף כי במפרט הובטח לתובעים גג מבטון.
התובעים נאלצו לזמן את ברלינר לחקירה, להפקיד 2,360 שקל בקופת בית המשפט, לשלם מחצית אגרה שנייה בסכום דומה, להמתין חודשים למועד חקירתו. כל זאת על-מנת שבחקירתו יאמוד ברלינר את עלות החלפת הגג שנבנה מחומרים קלים, לגג מבטון - מה שלא עשה בחוות דעתו, אף על-פי שהליקוי נטען בפניו.
לו היה ברלינר נצמד לתחום מומחיותו מלכתחילה ולא עוסק בנושאים בהם אין לו הבנה ואין לו סמכות לעסוק, וקובע בחוות דעתו את עלות החלפת הגג - הייתה נחסכת מהתובעים ומבית המשפט חקירה מיותרת שגזלה זמן שיפוטי יקר והאריכה את הדיון לשווא.
כך קבע בית המשפט: "כאמור, ברלינר העריך [בעת חקירתו] את עלות הריסת הגג והקמתו מחדש בסכום של 60,000-50,000 שקלים. לכן אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך 50,000 שקלים במקום הסכום של 500 שקלים שקבע ברלינר [בחוות דעתו] עבור תיקונים בגג".
על-מנת להשלים את התמונה, יש לדעת כי המסלול אותו עברו התובעים עד להגיעם לפסק דין, אשר בסופו של יום זיכה אותם בסכום כולל של 202,700 שקל (כאשר תביעתם הועמדה לצורכי אגרה על 220,000 שקל), היה עליהם להתמודד גם עם תביעת סרק של החברה הקבלנית בסך 186,662 שקל, אותה דחה בית המשפט תוך מתיחת ביקורת על חוסר תום ליבה של החברה הקבלנית:
"ייאמר מיד כי התנהלותה של התובעת אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב, שעה שהיא מודה כי רק לאחר כניסת הנתבעים לדירה ובעקבות דרישתם לתיקונים בדירה, החליטה לעיין שוב, בצורה מעמיקה בתיקם, ואו אז נתגלו לה 'מעשיהם החמורים' ומבלי מתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא נעשה אותו עיון עובר למסירת הדירה ביום 10.05.09, במסגרת ההתחשבנות הכספית שנערכה אז. בנוסף, התובעת גם לא טרחה לעדכן את הנתבעים בכתב ו/או בעל פה בדבר החוב הנטען על ידה, עובר להגשת התביעה בדנן (הסברו של מנהל התובעת לפיו מכתב שכזה ממילא לא היה עוזר אינו מקובל עלי)".