בעולם הספנות מציינים החודש מלאות 100 שנה לפתיחת תעלת פנמה - נתיב ימי המחבר את האוקיינוס האטלנטי עם האוקיינוס השקט שאורכו 77 ק"מ. כיום חוצים את התעלה 14 אלף כלי שייט מדי שנה הנושאים מטען של כ-300 מיליון טונות סחורות שהם כ-5 אחוזים מהסחר העולמי, וכן אוניות נוסעים ובשירות צבאות. מתקני התעלה מאפשרים כיום חצייה של אוניות משא בעלות קיבולת מרבית של 5000 מכולות, כשכיום 30 אחוז מאוניות המשא בעולם הן בעלות קיבולת של 10 אלפים מכולות.
כריית התעלה, כיום בבעלות ממשלת פנמה, שירשה אותה בסוף המילניום מדי ארצות-הברית, הייתה כרוכה בפתרון בעיות הנדסיות סבוכות. היא נמשכה יותר משלושה עשורים, שבמהלכם ניספו 22 אלף פועלים ממגיפות, מחלות ותאונות.
נוכח דרישותיו הנוכחיות של עולם הספנות, מבוצעת כיום הרחבה של מתקני התעלה בהשקעה של 6 מיליארד דולר שתושלם לפי התוכנית בעוד כשלוש שנים.
ארה"ב נחשבת לקוח מספר אחד של התעלה ולאחריה - סין. פנמה הפכה עבור סין למרכז אסטרטגי שאותו מכנים הסינים "סינגפור הקטנה". סין משתמשת בשירותי התעלה גם לעסקיה עם אירופה והמזרח התיכון. הרחבת התעלה תאפשר הגדלה נוספת בהיקפי הסחר של סין וכן של תאילנד, מלזיה וטאיוואן, והסינים מרכזים מאמצים להוזלת מחירי-המעבר בין האוקיינוסים.
במטרה להתחרות בתעלת פנמה במחירי האגרות, הגיעו לאחרונה יזמים סיניים להסכם עם ממשלת ניקרגואה לכריית תעלה אלטרנטיבית באורך של 278 ק"מ שתחבר את הים הקריבי עם האוקיינוסים בהשקעה של 40 מיליארד דולר. ביצועה המתוכנן אמור להימשך 5 שנים, והיזמים יקבלו זיכיון ל-100 שנה. בעבודות יועסקו 400 אלף מובטלים מקרב האוכלוסייה המקומית של ניקרגואה, וכתוצאה מכך יוכפל התוצר המקומי הגולמי. בפרויקט נכללים בנייתם של נמלי ים ונמלי תעופה, הכשרת אזורים חדשים של תיירות וחקלאות, הנחת קווי רכבת ופתיחת אזור סחר חופשי.
רוסיה, שפועלת כיום נמרצות להידוק הקשרים עם ממשלות השמאל הרדיקלי באמריקה הלטינית, ומקיימת ברית צבאית וכלכלית עם הממשל הסנדיניסטי-מרקסיסטי של דניאל אורטגה בניקרגואה, מבקשת אף היא ליטול חלק בפרויקט היומרני. נשיא רוסיה
ולדימיר פוטין ביקר במפתיע לפני כחודש בניקרגואה בדרכו מקובה והבטיח לשגר ספינות נוספות של הצי הרוסי שישתתפו גם במיגור סחר הסמים המפותח באזור הקריבי. זאת, במסגרת מגמתה של רוסיה להגביר את נוכחותה הצבאית בנמלי ים ותעופה באמריקה הלטינית.
בעוד שסין דואגת לאינטרסים הכלכליים שלה, חותרת רוסיה דווקא לנוכחות צבאית ומדינית. כתוצאה מכך, עלולה תעלת ניקרגואה להפוך לפצצת זמן פוליטית, למוקד מתח מחודש ביחסים בין ארה"ב ורוסיה בנוסח המלחמה הקרה. נראה כי איש אינו מסוגל לעצור את התערבותה של רוסיה באמריקה הלטינית, מאחר שארה"ב והאיחוד האירופי זנחו אותה בשלושת העשורים האחרונים. הזנחה זו הוחמרה בשנים האחרונות, וכיום הנשיא האמריקני
ברק אובמה כמעט שאינו מקיים כל דיאלוג בין ארצו לבין מדינות אמריקה הלטינית. סין וארה"ב מרכזות ביחד כשני שלישים מהסחר העולמי ורק עמידתן האיתנה מול רוסיה יכולה לסכל את מגמותיו של פוטין.
קולומביה המייצרת כחמישית מהפחם הנסחר בעולם מבקשת אף היא להתחרות בתעלת פנמה על-ידי הנחת מסילת רכבת באורך 790 ק"מ שתחבר את האוקיינוסים, ובדומה לה גם מקסיקו פועלת להנחת מסילות רכבת בין שני הימים.
הטבע הוא המתחרה הגדול בתעלת פנמה ובפרויקטים המתוכננים. הקצב הגובר של הפשרת הקרחונים באוקיינוס שמצפון לאלסקה מביא לכך שראשי תעשיית הספנות העולמית צופים פתיחה של מסלול חדש, צפוני, לשייט מסחרי מאסיה לאירופה שיחסוך דרך של 9300 ק"מ, אם וכאשר יוסרו המכשולים הרבים להפעלת נתיב עתידי זה.
