מערכת החינוך פתחה את שעריה לאחר חופשת קיץ שמרבית הילדים "בילו" במקלטים, ממ"דים או ביישובים אחרים. מבחינה פורמלית, המלחמה לא הסתיימה. צילה ירחף מעל מערכת החינוך כל אימת שהאיום של חמאס לא יוסר. מתי יקרה? שאלה שאין לאף אחד תשובה עליה. ובכל זאת, המערכת החינוך מתחילה את פעילותה כשגרזן הקיצוצים של כחצי מיליארד שקל הורד עליה באחת על-ידי ממשלת ישראל.
בעצם, גורל מערכת החינוך גם בשנה זו הוכרע לפני שהתלמידים והמורים יגיעו אל בתי הספר והגנים. אין כמו רטוריקה דמגוגית של הממשלה והעומד בראשה כדי לתאר את האבסורד, ההתעללות וההכשלה המכוונת של המערכת מצד ממשלת ישראל. מדברים גבוה ומכוונים נמוך.
וראש הממשלה בהתבטאות אומללה לפיה הביטחון קודם לכל, קרע את הענף עליו יושבת מערכת החינוך שממילא הוא דקיק, שברירי, ושאינו מצמיח תועלת ממשית מזה שנים רבות. הממשלה החליטה לכרות את הענף, ולעזאזל התלמידים והמורים. מוזרות ונסתרות הן דרכי עולמה הצר של ממשלת ישראל כדרכי עולמה של הנמלה. כל מי שעוסק בביטחון לאומי יודע שלמערכת החינוך השפעה מכרעת על הביטחון הלאומי. בישראל כנראה שהתיאוריות המדעיות אינן תופסות.
בכל זאת עם "הספר" בראשו עומד האיש המוכשר ביותר, החכם ביותר, הנערץ ביותר בעולם, כדברי קרובי משפחתו המצוטטים בעיתון כלשהו. ושר החינוך נאלם דום, כי הרי ראש מפלגתו ושר האוצר, הוא זה הביא, ככל הנראה, את הצעה המטופשת לקצץ מתקציב הממשלה כולה 700 מיליון שקל, מתוכם 500 מיליון מתקציב הביטחון. רק על מעשה זה אפשר להסיק מסקנות בלתי נעימות לגבי תבונת הממשלה והעומד בראשה.
מערכת החינוך הישראלית נמצאת במשבר מתמשך. הגענו למצב שבו בכל המדדים הבינלאומיים, מערכת החינוך נמצאת בתחתית הרשימה.
הקיצוצים האיומים שהונחתו על המערכת בתקופת היותו של נתניהו שר האוצר, גרמו לקריסת מטרות המערכת וכישלון חרוץ של כל תוכניותיה. שרי החינוך הקודמים, ובראשם השר
גדעון סער, קידשו את ההישגים המדידים, קרי ציונים, וגרמו להפיכת מערכת החינוך למכונת ציונים ותו לא. תהליך הלמידה, עידוד הסקרנות, החקר והתובנות העצמיות, איבדו כל ערך בעיני הטכנוקרטים הרוצים להציג בפני הציבור הישגים מדידים. גם בכך הם נכשלו כישלון קולוסאלי.
מי שמכיר את הנעשה בחטיבות העליונות ודאי מודע לתהליך טכנולוגי-מכני של הצלחה בבחינות כי זו חזות הכל, וודאי הרפורמות הבלתי נגמרות והפופוליסטיות שתכליתן אחת: האדרת השר כדי שבבחירות הבאות יקבל תיק חשוב יותר.
לא יאמן מה שקורה בבתי הספר התיכוניים. אין תהליך למידה אלא תהליך של שינון החומר לבגרות. מיקודים, מיקודיות, חוברות, דפים, הכל מוגש לתלמיד כסעודה לרעבים. מורים נמצאים על הקצה. מנהלים, מפקחים ומיני פונקציונרים אחרים לוחצים לחץ בלתי סביר בעליל כדי שיותר ויותר תלמידים יזכו לתעודת בגרות. מורים אינם עומדים בלחץ ומתמסרים כי פרנסתם בסכנה.
על המורים מוטלת האחריות להביא את התלמידים לבית הספר ולעשות הכל, והדרך אינה חשובה, כדי שגם אלה יזכו בתעודה הנכספת. אין להוציא מכלל אפשרות מעשים שיש בהם חשד רציני לטוהר המידות. קיימים גם מעשים שלכאורה הגובלים בפלילים כמו מתן ציונים חיוביים לתלמידים שלא ביקרו בבית הספר כמעט כל השנה, אך למען אחוז הזכאים, ומפאת החשש לשיחות נזיפה קשות, כאמור, גם אלה זוכים לציון עובר.
השר פירון בא מתוך המערכת. הוא מכיר אותה היטב, ולמען הגילוי הנאות, יש לו כוונות טובות. הבעיה היא שחלומותיו וכוונותיו נותרים יתומים. הרפורמות הארגוניות חשובות, אך הן אינן מספיקות. כאשר מקצצים חצי מיליארד שקל מתקציב שממילא בלתי מספיק, ידיו של השר קשורות. האג'נדה של השר ושל שר האוצר הייתה ביטול בחינות הבגרות. המהלך הזה נראה כיום רחוק מאי-פעם. לא למידה מעמיקה, לא חקר, ולא שום דבר אחר זולת הכוונה, אך ורק, כדי לעבור את בחינת הבגרות. ראו את תבניות הלימודים במדעי הרוח והחברה ותיווכחו עד כמה אנו רחוקים מהצהרות שר החינוך.
ועדיין לא דיברנו על "עוז לתמורה", התוכנית של ארגון המורים המדכאת את המורים, הבלתי מיושמת והבלתי נחוצה, ששר החינוך אינו מעז לגעת בה. זו תוכנית שלא הביאה לשום שיפור משמעותי במערכת החינוך, אך ממשיכים לדבוק בה בגלל שיקולים פוליטיים.
אז עוד שנת לימודים יוצאת לדרך בצליעה. הקברניטים חסרי אכפתיות. ההורים מרוצים שהחופש הגדול תם והם יכולים לנשום. מה עושים בבית הספר פחות חשוב. וכך, מדחי אל דחי, מקיצוץ לקיצוץ, מערכת החינוך צועדת אל כישלונותיה הבאים.
