ביום 11.9, לפני 41 שנה, באצטדיון נאציונאל בסנטיגו החל מסע טבח אכזרי של מאות אזרחים צ'ילצים בהוראת הרודן פינושה.
כְּשֶבְּאֶצְטָדְיוֹן נָאצְיוֹנָאל בְּסָאנְטְיָגוֹ
הַקָּהָל מֵרִיעַ לְ"קוֹלוֹ - קוֹל"
הַמַּבְקִיעָה עוֹד גּוֹל
אַנְדְּרֵיס רוֹאֶה עוֹד בּוֹר.
ֹ
כְּשֶהֶחָלוּץ הַמֶּרְכָּזִי שֶל "קוֹלוֹ- קוֹל"
קוֹרֵעַ אֶת הָרֶשֶת בְּכַדּוּר מֵעֶשְרִים מֶטֶר
אַנְדְרֵיס רוֹאֶה עַל הָרֶשֶת
עֶשְרִים זוּגוֹת עֵינַיִם קְרוּעוֹת בְּכַדּוּרֵי -עוֹפֶרֶת.
אַנְדְּרֵיס רוֹאֶה רַק אַלּוֹת וּמְכוֹנוֹת יְרִיָּה -
בְּמַחֲצִית הַמִּגְרָש מְכַדְּרֶרֶת אַלָּה
מְפַצַּחַת לָשוֹן כְּרוּתָה,
וּמֵאֲחוֹרֶיהָ מְכוֹנַת יְרִיָּה קוֹרַעַת
רָאשִים תְּלוּיִים עַל הָרֶשֶת.
כְּשֶשַּחְקָנֵי "קוֹלוֹ - קוֹל" נֶעֱרָמִים
בַּעֲרֵמָה מְיֻזַּעַת עוֹלֶזֶת אַחֲרֵי כָּל גּוֹל
אַנְדְּרֵיס רוֹאֶה מִמְּרוֹמֵי הַיַּצִּיעַ עוֹד בּוֹר
וְזֵעָה בּוֹכָה בַּעֲרֵמָה שוֹתֶקֶת.
כְּשֶּכַּדּוּר אַחַד עָשָר מֶטֶר מְפַרְפֵר בֵּין הַקּוֹרוֹת שֶל הַשַּעַר
אַנדריס רוֹאֶה כַּדּוּר עוֹפֶרֶת מְפַרְפֵּר בֵּין הַקּוֹרוֹת שֶל הַשַּעַר
בַּאֲחַד עָשָר בְּסֶפְּטֶמְבֶּר אֶלֶף תְּשַע מֵאוֹת שִבְעִים וְשָלוֹש.
ב-10.12.2006 נפטרה צ'ילה סוף-סוף מרודן שטבח בטובים בבניה.
בשנים 1988 -1991 נשלחנו רעייתי ואני על-ידי משרד החינוך והסוכנות היהודית ללמד בבית הספר היהודי "אורט" ע"ש חיים ויצמן בסאנטיגו דה צ'ילה.
אנדריס היה תלמידי בכתה י"ב. אחיו הבכור היה חניך תנועת "מכבי הצעיר" והוא נעלם בחוזרו מפעולה חינוכית בתנועה. אנדריס היה בן שלוש ב-1973, כשאחיו בן השמונה עשרה לא חזר לביתו. למעשה הוא לא הכיר את אחיו.
למשפחתו יש עדויות שהוא נורה למוות באצטדיון הכדורגל. אנדריס אינו חובב כדור-רגל, אבל הוא מצא לנכון להזמין אותי ואת רעייתי לאצטדיון נאציונאל בסאנטיגו למשחק בין קבוצת "קאתוליקה" ובין קבוצת "קולו קולו". המשחק היה ב-11 בספטמבר 1988 בדיוק ביום השנה לניצחונו של פינושה (11.9.1973) ויום השנה להעלמותו של אחיו.
באין קבר להתייחד עם האח הוא מתייחד עם זכרו מאחורי השער באצטדיון הכדורגל, בו נטבחו טובי בניו של העם הצ'ילני.
מי שראה את חיילי צבא פינושה ברחובות סאנטייגו או בעיר הקיט ולפראיסו חמושים ב"עוזי" תוצרת ישראל, היה קשה לו לענות לשאלות סטודנטים באוניברסיטת סאנטייגו מדוע ישראלי מוכרת נשק לצבא, שרצח באצטדיון הכדורגל את המורה אהוב, ויקטור חארה, זמר עם נערץ על בני העם הצ'יליני, שכל פשעו היה חברותו במפלגה הקומוניסטית. אצטדיון, בו נרצחו אלפים ממכונות ירייה, שהוצבו במרכז מגרש הכדורגל.
היה קשה להסביר את הקשר של נשק ישראלי לנוער, שברטט שר ומדקלם את שיריו של המשורר והזמר ויקטור חארה, שיותר מאוחר התגלה כי הוא עונה ונורה למוות. גופתו, מנוקבת ב-44 כדורים הושלכה לשדה בור ליד בית הקברות.
ויקטור חארה בשירת העם הצ’ילינית זה השושנה דמארי והיפה ירקוני, נעמי שמר ו
אהוד מנור של הזמר הישראלי.
מי שראה את משטרת צ'ילה מפזרת בזרנוקי מים ממכליות תוצרת קיבוץ השומר הצעיר בבית אלפא הפגנות סטודנטים ותלמידי תיכון, היה לו קשה להסביר מה עושה תוצרת ישראל בדיכוי הפגנות לחניכי השומר הצעיר ומכבי צעיר בסאנטייגו, שהפגינו יחד עם צעירים רבים בשלהי תקופת פינושה בעד עריכת בחירות דמוקראטיות.
מכליות המים של קיבוץ בית אלפא הכתימו בצבע את המפגינים, אך הם הכתימו יותר את שמה של ישראל, שהצטיירה כבת ברית של עריצות חשכה, שמנסה ב-1988 לעצור קיום משאל העם בדבר הלגיטימיות של השלטון הרודני.
משאל העם ב-1988 הסתיים בניצחון של קואליציה של נוצרים דמוקרטים, קומוניסטים, סוציאליסטים וחוגים ליברלים. כעבור שנה נבחר לנשיא פטריסיו אילווין, שהביס את המועמד של פינושה, וצ'ילה יצאה לדרך חדשה, כשמאחוריה 16 שנות שלטון דמים, שפצעיו מדממים עד היום כמעט בכל בית בצ'ילה.
בתאריך ה-11.9.2014 מציינת צ'ילה באווירה של פיוס לאומי סולח את יום השנה הארבעים ואחת, יום מר בתולדותיה, יום בו החל מסע רצחני שנמשך 16 שנה, ולמרבה הכאב, עד היום אלפים שנעלמו לא נודע מה עלה בגורלם.