בן 13 למצוות, ובן 67 לפטור. כל ילד מחכה להגיע לבגרות ועלייה לתורה (ומצוות) בגיל 13, וכל בוגר ממתין באי סבלנות עד הרגע שיאמרו לו על-פי חוק בגיל 67 – לך לנוח.
בין שני הגילאים הללו מצוי אתה במערבולת החיים, בונה והורס ככל יכולתך, וברגע אחד אתה מפסיק לתת – ומקבל אפילו מהביטוח הלאומי שמעולם לא הראה סבר פנים יפות כלפיך.
אתחיל בשיגרתי: אינני יודע איך על מה ולמה, אבל הטיפוס במעלה החיים הביאני עד גיל 67. אישית אינני מאמין שהגעתי עד הלום, וברור לי עם כל התמיהה שבעניין, כי בעיניכם הנושא כל כך נדוש ולא חריג – עד שניתן כנראה להמשיך הלאה ללא תרועת חצוצרות ותיפוף מיותר.
כאן המקום הסטנדרטי לברכות ואיחולי בריאות ואריכות ימים... וכבר מודה אני מודה מודה מודה מראש לכל מברכיי ואלה שלא... בינינו - מה זה כבר משנה, הרי רק אתה והדי.אן.איי שלך תמשיכו להתמודד עם האמת הצמודה לכם בגוף ובנפש.
אם שמתם לב או שלא, התאריך שמבחינתי הוא יותר מסתם ציון דרך היסטורי (16.10.14) מגלם בתוכו את כל שנות חייה של מדינת ישראל – פלוס 7 חודשים שניתנו לי כדי להיות הבוגר שמסוגל ממרום מושבו להוכיח ולהצליף. אבל בלי "מעט" שחצנות אי-אפשר: כבר מיד לאחר שחרורי מצה"ל התחלתי חש היטב את מדרך רגליי ומקום מושבי, ומאז... מעז יצא פעם מתוק... והרבה לא.
לא רק שאין לי כוונה לשבת או לנוח על זרי הדפנה המאולתרים שנהוג לחשוב כי הם התפאורה של שיא שאיפת חייו של האדם העמל, אלא שמעבר לתחילת מסע עבודה ארוך כנהג אוטובוס (עברתי מהתחבורה הציבורית להסעות טיולים מרתקות שלא מהעולם הזה...), לא מצליח להפסיק מלהחזיק את השוט הארוך שבידי – וההצלפות ממשיכות כמימים ימימה.
הפוליטיקה ההרסנית בישראל לא מניחה את דעתי (הצחקתי אתכם במונח התרבותי והרגוע?...), וכל שופטי ביהמ"ש העליון החוברים לכנופיות השרים וחברי הכנסת – בתוספת כל הקטסטרופות הנילוות כמו נגידה ושאר מינויים בכירים – מהווים בעיניי מקשה אחת של מיאוס הרסני שאמור למקם את כל הפיגורות הללו בתוך ביבים, עד שבהתפכחות מהחלום נשארנו עם ביבי והמלכות.
בעניין ביבי... אין פלא שאין לו תחליף. איפה תמצא מנהיג אחר בין השמונה מיליון אזרחי ישראל (ויותר) בשיעור קומתו של הביבי שיודע להנהיג עם מתוסכל ולהביאו להאמין שהוא חי בארץ זבת חלב ודבש?!... אומללים הבודדים כמוני המרגישים שהם חיים בתוך ביבים (אולי מכאן ה... ביבי) ורק האישיות המיוחדת כנראה מחזיקה אותנו איכשהו שפויים למרות מטר הטימטום והשחיתות מסביב.
מאחר שכל מה שידעתי וצברתי בשנות חיי התוססות שעברו בכל צומת מסוכן אפשרי ממשיך להצליף בכם כאילו הייתם תינוקות בני יומם (ואתם לא יותר מזה...), לא אחזור על האבסורד הנורא בו אנו חיים (ואלה שירדו מהארץ פטרו עצמם מעולנו...) – אוסיף רק מידע "קטן" נוסף על טירוף מערכות ענק ואנסה ברמזים לא להרוס לכמה דמויות ו/או נספחים צבאיים ואזרחיים כאחד את חייהם.
כמה דובר על הבזבוז במערכות הביטחון? הצבא ונילוויו?... כמה?...
זוכרים מה היו תוצאות "המאבק" בנדון בין נתניהו, בוגי ולפיד?
תיקו. נכון? זה קיבל, זה קיבל וגם השלישי קיבל, ורק למי לא נשאר? את התשובה הרטורית כבר זימרו מיטב כלכלני ישראל "האמיצים".
כי המושחתים נהגו תמיד כמושחתים, ועם הזמן השתכללה שיטת השחיתות, נשחק ההד הציבורי (המחאה נכנסה "לפעול" בכנסת...), ומה שנשאר הוא לא להפסיק להשתין לתוך בריכת העם האומלל – וכדי להפגין העוצמה והכח בידם, אז ממרום המקפצה ולאור יום.
מה גיליתי?
בזבוז נוראי ומכוון של כספי הציבור, ברמות זדוניות שלא תאמנה... וכדי לא לגלות יותר... אפסיק בנקודה זו, ובטוח שרבים כבר הבינו על מה אני מדבר (פחות או יותר, ועל הניואנסים הספציפיים נדלג הפעם...). עם זאת, אם יש עיתונאים שמסוגלים מעת לעת להוציא את הלשון מהתחת של הפוליטיקאים אותם הם משרתים, יואילו בטובם לגרד מהנתונים הרבים שזרקתי (פה ושם...) ולהביא תחקיר זוועה על התופעה הנוראה של כספי ציבור הזורמים ישר מכיסו של האזרח התמים ל... ים.
כאמור, תודה מראש על הברכות ליום הולדתי היחיד והמיוחד, וכבר נתונה הסכמתי לאלה שירימו גבה ויאמרו: "מה הוא כל כך מהלל את הגיל הקשישי הזה 67. האם שם הוא לב שזה מקרבו ל...". האמת? נמשיך בקו מחשבה זה, נציב כמה נתונים הפזורים באלפי מאמריי עד כה, ונשאל: "על מה באמת המהומה"?...
מרים כוסית... ועוד אחת... 1. לרגל האירוע 2. כדי להשתכר ולשכוח לרגע מיתר הדברים.
