גורלו של היומון
ישראל היום עשוי להיחרץ בימים הקרובים על-ידי הכנסת, עם הגשתה של הצעת החוק, האוסרת על חלוקתו בחינם. בינתיים כבר מקונן היומון בכי-תמרורים על הניסיון להצרת צעדיו, שאותו הוא מפרש כסתימת פיו.
אלא שבכך מבקש ישראל היום להסיח את הדעת משאלה עקרונית: האם עשוי החינמון הזה לשגשג בתפוצתו הגדולה גם כשיימכר בכסף מלא? כל הסימנים מעידים בעליל שהוא מבכר להימלט מלהשיב עליה ומעדיף להמשיך ולשטוף את מוחותיהם של קוראיו בקביעה, כאילו תפורה הצעת החוק במיוחד עבורו.
כך או אחרת, ברור מאליו שמבחנו הגדול של ה
עיתון יהיה אם וכאשר יידרש למכור את עצמו לציבור הקוראים. או אז תיחשף, סוף-סוף, האמת ויתגלה לעין כל כמה מקוראיו הנאמנים בהווה ימשיכו לשמור לו אמונים גם להבא.
הדעת נותנת שבמבחן שכזה תהיה, מן הסתם, ידו של ישראל היום על התחתונה, שאם לא כן הוא לא היה נרתע לקפוץ לבריכה, הגועשת כל כך במימיהם העכורים של העיתונים הנמכרים, ולשחות בהם ללא מורא. עובדה היא שיריבו הגדול,
ידיעות אחרונות, הנמכר לקוראיו בכסף מלא, נותר שווה-כוחות עם החינמון, מה שמעיד על קנה המידה של ציבור הקוראים לבחינת העדפתו.
העדות להצלחה
הדעת גם נותנת, כמובן, שעיתון המחולק בחינם לקוראיו יזכה, בדרך הטבע, לתפוצה מירבית, אם לא בלתי-מוגבלת. אבל, כאשר גם עיתון שנמכר בכסף מלא מצליח להגיע לתפוצה השווה לזו של החינמון - בהחלט עדות להצלחה הגורפת שהוא זוכה לה ולמידת הביקוש הרבה שיש לו.
מן הראוי, לפיכך, שישראל היום לא יירתע מן הכניסה לשוק העיתונות הנמכרת. במצבו הנוכחי, כעיתון משגשג בתפוצה, הוא בהחלט יכול להרשות זאת לעצמו, מה גם שאם העיתון הוא אכן כה מוצלח - סביר להניח שהקורא המצוי יגלה נכונות לשלם עבורו.
ועדיין לא אמרנו מילה על הסוד הגלוי הידוע לכל: העיתונות הכתובה, הנמכרת בכסף מלא, מצויה כיום במשבר עמוק, שרק הולך ומחריף, וגם מאיים על שרידותה. מרבית העיתונים מצויים בקריסה כלכלית, וחלוקתו של עיתון בחינם רק מוסיפה להם מכה על מכה. היא פוגעת בתחרות הקשה, הקיימת בלאו הכי בין העיתונים השונים. היא גם פוגעת בחופש העיסוק, ולא פחות - בחופש הביטוי. הצלחתו של ישראל היום בשדה העיתונות תיבחן, אפוא, כאשר יהפוך ל"שווה בין שווים".
