העכבר ששאג
ירדן, שחיה די בנס בזכותנו, החלה לעשות שרירים, ולהראות שגם היא יכולה להתעמר, כמו כולם, בישראל. למה לא?!
המדיניות הרופסת של ממשלת נתניהו מזמינה לחצים מכל עבר, והם באים.
מרד
שעשועי הנערים, שהזה השר לאי-ביטחון פנים, היו כבר לפני כמה חודשים תחילתו של מרד של ערביי ישראל - למרות שהממסד אינו מוכן להכיר בכך. אולם, כנאמר, אם זה הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז - הרי הוא ברווז.
הבעיה אינה רק בירושלים, אלא באום אלפחם, בפורידיס, בשעב, בטייבה ... בקיצור, בכל מקום.
למרות שזה לא נעים, צריכים להתרגל לעובדה, שהערבים החליטו להבעיר את המדינה, ולהגיב בהתאם, תך מתן גיבוי חסר-פשרות לאנשי צבא לאנשי משטרה, שנקלעו לאירועי המרד.
חלק מהאסטרטגיה הערבית, לדעתי, מבוסס על סיכול התגובה הישראלית באמצעות קשקשת מילולית וסרק ערכי-משפטי. אם מנסים לדקור, לדרוס, או לסקול - התשובה צריכה להיות יד ברזל (איד אלחדיד, למתקשים בערבית) - כיוון שלא הקמנו קיר ברזל.
בזבוז
לא כל אחד ראוי להיות אקדמאי. בשנים, שלימדתי באוניברסיטאות ובמכללות, עברו בשיעוריי רבים, שלא היו ראויים לתעודת סיום של בית-ספר יסודי, והם הפכו לאקדמאים.
חלק מהבעיה נובע מכך, שאין חלופה ללימודים אקדמאיים. כלומר, לימודים מקצועיים מתקדמים (טכנאים/הנדסאים) דורשים כישורים מסוימים, למרות שגם הם עוברים פיחות.
עקרונית, אני בעד מצוינות ובעד גיוון. כלומר, אמנם, לכולם תהיה בסוף תעודת תואר ראשון, אך יש הבדל בין תעודה ממוסד יוקרתי לבין תעודה מקולג' כפרי.
אפשרות חשובה להקל על הלחץ על המערכת האקדמית הנה פתיחת מכללות לא-מחקריות, שילמדו קורסים כלליים, שיעניקו לבוגריהם תעודה אקדמית - למורים לעתיד וללבלרים. זו תקנה להם תוספת שכר, מבלי שיעיקו על מערכת ההשכלה הגבוהה, שנאלצת לקלוט כמויות אדירות של בורים בעלי תעודת בגרות, שאינה שווה פרוטה, וכל כוונתם רק לקבל השמה לעבודה ותוספת אקדמאית לשכרם.
כדי לסכור את הפרץ, יצרו האוניברסיטאות יש-מאין את המבחנים הפסיכומטריים. כשהייתי נער, היו בטכניון מבחני כניסה חמורים ביותר, שדרשו מהמועמדים - כלם בעלי תעודת בגרות לא רעה כלל - ידע רב. לעניות דעתי, למרות הקושי הרב, יש לחדש את מבחני הכניסה, ולהתאימם למחלקות השונות. הדבר מחייב עבודת מטה רצינית ומאמץ גדול בחיבור בחינות רלוונטיות למחלקות השונות ובבדיקתן.
ההצעה לאפשר לכל לימודים בשנה א', ולהעיף אחרי את מי שאינו מתאים - כפי שמציע פרופ' נחום ביגר, ראש המרכז האקדמי כרמל. הולמת, לדעתי, רק את מדעי הרוח ואת מדעי החברה. בשאר המחלקות נדרשות מעבדות, וזו הוצאה כבירה. מחלקות במדעי הרוח ובמדעי החברה יצטרכו לשכור/לבנות אולמי הרצאות גדולים להכיל את כל המבקשים ותו לאו. לצורך הזה לא יצטרכו פרופסורים דגולים, אלא די בדוקטורנטים.
האם זה הוגן, או שזו רק מריחה, שנועדה לדחות את ההכרעה הלא-נעימה בשנה? שאלה אחרת - אילו ספים יונהגו למעבר לשנה ב'? האם יהיה כמו סף המעבר הגבוה ב"מבוא לכלכלה" לכלכלנים, או משהו פתוח למשא-ומתן (פוליטי?). ובאותה ההזדמנות יבואו מי שיסיימו באי-הצלחה את לימודיו בשנה א', ויטענו, שהשלו אותם ...
ובאותה ההזדמנות, כשמציעים רפורמות באקדמיה, הגיע הזמן להאריך את הלימודים לתואר ראשון לארבע שנים, ולנצל - כמו בארצות-הברית - את שני הסמסטרים הנוספים להעשרה ולמילוי החסר בהשכלה הלקויה מאוד, שמעניק התיכון הישראלי.
החור אשם
שב"חים - שוהים בלתי-חוקיים - ומסתננים מתקיימים בסיוע עבריינים, המעסיקים אותם, ובחסדי משטרה ומשרד פנים, שאינם מתפקדים, ובמחדל של אזרחים, שרואים אותם, ואינם מדווחים על העבירה.
כפי שאמרו חז"ל - לא העכבר אשם, אלא החור אשם.
למה היה חמוש?
החייל, שנדקר למוות בתל אביב, היה חמוש. המחבל ניסה לחטוף את נשקו, ופצע אותו אנוש - כמעט סיפור בדיוני. החייל היה צריך להפעיל את נשקו - אם כאַלה ואם ככלי-ירייה. הוא לא עשה זאת, כיוון שמערכת ארוכה ומסובכת מסרסת את חיילינו, והופכת אותם לברווזים במטווח, בשם טירוף מערכות, הנקרא בשיחדש, "ערכים" ו"רוח צה"ל".
