אחד מסיפורי פרשת וירא עוסק בנדודיו של אברהם, עת הגיע לגרר, שמלך בה אבימלך. המקרא מספר שהמלך לוקח את שרה לארמונו, אחר שאמר לו אברהם שהיא אחותו
1. ה' בא אל אבימלך בחלום ומודיע לו שהוא בר מוות על כך שלקח אישה שהיא "בעֻלת בעל" (בראשית כ', ג').
אבימלך מוחה ומתגונן שפעל
בתום לב2. דבריו מתקבלים אבל ה' מזהיר אותו: "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה, ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך" (בראשית כ', ז'). אבימלך עושה כדברי ה', ומחזיר את שרה לאברהם, ושואל אותו מדוע גרם לו לחטוא, כשהציג את שרה כאחותו. אברהם מסביר את מניעיו, אבימלך מפצה את אברהם, וזה מתפלל על אבימלך ועל כל ביתו שיתרפאו (בראשית כ, ח-יד).
על בסיס הדברים האלה, המשנה
3 קובעת כיצד צריך לנהוג המזיק אחר ששילם את כל מה שמוטל עליו לשלם
4. וזה לשונה: "אף על-פי שהוא נותן לו, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר: 'ועתה השב אשת'. ומנין שלא יהא המוחל אכזרי? שנאמר: "וַיתפלל אברהם אל האלוהים, וירפא אלוהים את אבימלך ואת אשתו ואמהתיו ויילדו".
הלימוד במשנה מעורר קושי, מפני שלפי פשטו של מקרא, המילים "ויתפלל בעדך" מתייחסות לאברהם, שיתפלל על אבימלך כשיחזיר לו את אשתו, וכיצד מסיקה המשנה שנצטווה אבימלך לפייס את אברהם. ר' ברוך הלוי אפשטיין (בלרוס, המאות הי"ט-הכ'), בעל "תורה תמימה", מסביר
5: "ושיעור הכתוב: ועתה השב אשת האיש, והשתדל שיתפלל עליך. ואיך זה יעשה כן? שיבקש ממנו שימחול לו וגם שיתפלל עליו"
6.
הראשונים מבארים את חובת הפוגע לפייס את הנפגע. וזה לשון רבי מנחם המאירי
7 (פרובנס, המאה הי"ג) בעניין זה: "אף על-פי שנתן לו כל דמי החבלות, אינו נמחל לו, עד שיבקש ממנו מחילה על צערו... על שדאג בלבו על קלונו. ואפילו התוודה על חטאתו שבינו ובין חברו, אינו נמחל, עד שיבקש ממנו מחילה". ובסגנון רבינו יהונתן מלוניל
8 (פרובנס - ארץ ישראל, המאות י"ב-י"ג): "אבל צער ליבו, שנתן דאגה אל לבו על בושתו, אינו נמחל לו בשום קורבן, עד שיבקש ממנו מחילת שמים".