סקר שנערך במקביל ב-65 מדינות בעולם בנושא חופש הגישה לאינטרנט לשנת 2014 שפורסם בימים אלה קובע כי קובה ממשיכה להיות המדינה היחידה באמריקה הלטינית שבה הגישה לאינטרנט אינה חופשית, וששלטונות האי נוקטים יד קשה כלפי "עברייני" רשת העוסקים בחיפושי מידע ממקורות עצמאיים שלא באישור הממשלה.
רק 3.4 אחוזים מהמשפחות בקובה מחוברות לאינטרנט המצונזר. פעילים בקבוצות אופוזיציה, עיתונאים ואינטלקטואלים מקומיים פועלים בהתמדה להתחבר לאינטרנט ללא המגבלות הרשמיות.
האמריקני אלן גרוס, כיום בן 65, כלוא בקובה מזה חמש שנים ומאושפז כיום בבית החולים הצבאי בהוואנה. גרוס ביקש לפעול בקובה לקידום אתרי אינטרנט עצמאיים, בהיותו קבלן משנה של חברה שנשכרה למטרה זו על-ידי הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAid). ברשותו נמצא ציוד תקשורת המשמש סוכנויות ממשלתיות, ארגונים בינלאומיים, סוכנויות ידיעות בינלאומיות וחברות דלק.
גרוס טען במשפטו כי התכוון לסייע לקהילה היהודית המקומית לאמן מפעילי תקשורת אלחוטית לאתרי אינטרנט עצמאיים. הקהילה היהודית בקובה המרוכזת בעיר הבירה הוואנה מונה כיום כ-1500 נפש. יחסיה עם השלטונות הם מאז ומתמיד תקינים, והיא מהווה דוגמה לאזרחי קובה בשל המסגרות השונות לסיוע הדדי שהיא מקיימת, כמו מחסני ביגוד, אפיית חלות ואף בית מרקחת לדוגמה המשרת את בני הקהילה ופונים רבים מחוצה לה. קיים ספק אם ראשיה הכירו כלל את גרוס מקרוב.
שופטי בית המשפט המחוזי בבירת קובה דחו את גרסתו של גרוס וקבעו כי הוא מרגל ודנו אותו ל-15 שנות מאסר בגין מעשיו נגד עצמאותה של קובה.
הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי מגדירה את עצמה כגוף עצמאי שאינו מקבל הנחיות אסטרטגיות לפעילותו ממחלקת המדינה של ארה"ב ושעיסוקו המוצהר הוא קיום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי הכלכלה, הבריאות והפוליטיקה. למעשה, במדינות אמריקה הלטינית נמתחת על הסוכנות ביקורת נוקבת בשל שיתוף הפעולה שלה עם הסי. אַי. אֵיי. על היוזמות שנוקטים שליחיה, המשתמשים באמצעים שונים כדי לגרום זעזועים בממשלות שאינן מישרות קו עם ארצות-הברית. לדוגמה, שליחי הסוכנות בפרו סייעו בעיקורם של 331,800 נשים ו-25,590 גברים בין השנים 1995 עד 2000, ואילו בבוליביה פעלו נציגיה לצמצום שטחי הגידול של מטעי הקוקה נגד הנשיא מורלס.
כשהבית הלבן מתעקש
לפני מספר שנים שיגרה סוכנות הסיוע האמריקנית לקובה שליחים צעירים לגיוס פעילים פוליטיים נגד משטר קסטרו - תוכנית שלא זכתה להצלחה בשל חוסר ההכנה של השליחים והשכר הנמוך שהובטח להם - כ-5.40 דולר לשעת עבודה. התוכנית הופעלה עם כניסתו של הנשיא אובמה לבית הלבן ובמקביל להצהרותיו של הנשיא האמריקני בנאומיו על "התחלת קשרים חדשים עם קובה".
אלן גרוס, העצור שזכה לכינוי "סוכן סמוי חובבן" בשל אי-ידיעתו את השפה הספרדית ובשל כך שריכז מידע חיוני במחשב נייד נגיש לכל אחד, פנה לממשלת ארה"ב לסייע בשחרורו. כמו-כן, הוא ורעייתו ג'ודית הגישו תביעה נגד ממשלת ארה"ב בגין רשלנות מצד מפעיליו, ונזקי גוף ופגיעות בנפש שנגרמו לו במעצרו.
בית המשפט לערעורים במחוז קולומביה שבארה"ב דחה את התביעה בנימוק שהנזקים לגרוס נגרמו לו מחוץ לגבולות ארה"ב. מעסיקיו הבטיחו לאשתו של גרוס תשלום סמלי, והתחייבו לפעול לשחרורו.
פעילי ציבור וסנטורים שביקרו את גרוס במעצרו נוכחו כי ירד במשקל, איבד שיניים, ראייתו נפגמה והוא שרוי בדיכאון, וביקשו מממשלת ארה"ב להסכים להחלפתו של גרוס בשלושה מרגלים קובניים המרצים עונש מעצר בארה"ב.
עד עתה בבית הלבן לא התחשבו בביקורת על הנשיא על כך שבעוד שהוא דורש מקובה לשחרר את גרוס ללא תנאים, שילמה ארה"ב 5 מיליון דולר למצרים תמורת שחרור אזרחים אמריקניים שעבדו בארגון הבינלאומי לדמוקרטיה, החליפה מרגלים עם מוסקבה, שילמה כופר על שחרור מטפסי הרים באירן ופדתה מרגל בפקיסטן. זאת כיוון שבמקרהו של גרוס ארה"ב הרשמית טוענת כי גרוס לא היה מרגל, ודובר הבית הלבן הכריז לאחרונה כי ארה"ב "מאוכזבת" מהעובדה כי גרוס לא שוחרר. דובר הבית הלבן ג'וש ארנסט קרא לקובה לשחרר את אלן גרוס מסיבות הומניטריות "כדי להסיר מכשול נוסף לקראת בניית יחסים חדשים בין ארצות-הברית לקובה".
ממש בימים אלה נדרש נשיא ארה"ב לשעבר
ביל קלינטון לסוגיה והצהיר כי שחרורו של גרוס יהיה צעד מכריע בהפשרת הקיפאון רב השנים ביחסים בין ארה"ב לקובה. אובמה הודיע כי ישקול בחיוב את החלפתו של גרוס במרגלים קובניים הכלואים בארה"ב.
המרגל האחר הוא יונתן
פולארד, כיום בן 60, שנדון למאסר עולם והוא כלוא מאז נובמבר 1985, לאחר שהועמד לדין באשמה כי העביר לישראל בשנים 1984 ו-1985 מאות אלפי מסמכים שהגיעו לידיו בתוקף תפקידו כמנתח חומרי גלם מודיעיניים במרכז ההתרעה האנטי-טרוריסטית של הצי האמריקני.
בפתיחת משפטו בבית דין פדרלי, הסכימו הצדדים על עסקת טיעון שלפיה ירצה פולארד לא יותר מ-10 שנות מאסר, וישראל החזירה את המסמכים שפולארד העביר אליה. אך ימים אחדים לפני מתן גזר הדין, העביר מזכיר ההגנה האמריקני דאז קספר ויינברגר לידי בית המשפט מזכר חסוי בן 46 עמודים שכלל פרטים על-אודות הנזקים שהסב פולארד לביטחון הלאומי של ארה"ב. בעקבות המזכר, ביטל בית המשפט את עסקת הטיעון וגזר על פולארד מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו לעולם. כמו-כן נגזרו על אשתו דאז אן חמש שנות מאסר.
במשך השנים ניסה פולארד להשיג את שחרורו והגיש ערעורים ועתירות שנדחו. שמו הוזן עוד בשנת 2005 למערכת "איכון האסירים", שלפיה מועד שחרור תיאורטי לפולארד יהיה ב-21 בנובמבר 2015 - בדיוק בתום 30 שנה למאסרו. עדיין לא ברור אם תאריך זה מחייב את שירות בתי הסוהר או את הממשל האמריקני.
בארה"ב נחשב פולארד למרגל בכיר מסוכן שהעביר חומר רגיש למדינה אחרת, ואישים במערכת הביטחון האמריקנית קוראים מדי פעם לממשל להימנע משחרורו.
הממסד היהודי האמריקני שהיה אדיש למצבו של פולארד נרתם בשנים האחרונות לפעילות הציבורית למען שחרורו, בשל חוסר המידתיות בעונשו ומצבו הבריאותי. כיום הוא סובל מבעיות בריאות ומאושפז לעתים קרובות בבתי חולים שמחוץ לכלאו.
ב-29 שנות מאסרו עשו ראשי ממשלה, חברי כנסת ואישי ציבור בישראל מאמצים רבים להביא לשחרורו של פולארד. ב-1996 הוענקה לו אזרחות ישראלית, וב-1998 הודיע רשמית היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה כי ממשלת ישראל מכירה במחויבותה כלפי פולארד וכי היא מוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך, מאחר שבישראל פולארד נחשב לחייל שאין מפקירים בשבי. אך עד כה פניות לנשיאי ארה"ב ובכללם לנשיא אובמה לא נשאו פרי.
