אורח לא רצוי הגיע לישראל, ג'רי אדמס, פוליטיקאי צפון אירלנדי, מראשי המחתרת האירית לשעבר. והוא בא, כרגיל, להטיף לנו מוסר וללמד אותנו איך לעשות שלום.
אני רוצה להזכיר לאורח הנכבד (שהוא בעצמו טרוריסט לשעבר) שאף מדינה לא יכלה להרשות לעצמה לחיות עם הטרור, ושישראל לא הייתה שורדת את השנאה הערבית הכללית, אילולא נקטה באותם צעדים קיצוניים שהוא מכנה "בלתי חוקיים".
ממשלת ישראל נהגה כשורה כאשר הכריזה עליו כאישיות בלתי רצויה, האיש מטיף לנו מוסר פה ומאידך אצל החמאס מגלה סימפטיה והבנה לטרור שלהם. האם זה בלתי חוקי לשרוד? ישראל היא זאת שתמיד הייתה מוכנה לוויתורים ואילו הפלשתינים דבקו בהשמדת ישראל כזכות לגיטימית שלהם. ישראל לא צריכה להביט לעבר אירלנד כדי ללמוד לקח, היא מביטה וצריכה להביט לעבר שכנות כמו סוריה ומצרים – כדי ללמוד על הצפוי לה אם תוותר ותנסה להסתכן באזור הזה שלנו.
האיש מזכיר לי ראיון שהתקיים בטלוויזיה הפולנית עם פרופסור ישראלי, יליד פולין, בו הציע המראיין לישראלי, שאולי המקום של היהודים הוא לא בישראל. "אצלכם כבר ניסינו להיות", ענה לו האיש...
אפילו רבין, שהפלשתינים בחרו לעוות את המציאות ולהציגו כמי שהיה עושה שלום, סבל מערפאת שתקע לו סכין בגב והכין את עצמו לטרור שיבוא אם כל התנאים שלו (והם היו ממש מסכנים את מדינת ישראל) לא יתקבלו.
על איזה גמישות מדבר האורח הנכבד – יואיל להביט בהיסטוריה ולהיווכח בנוקשות הערבית, שהנקבה בראש מענייניהם והם לא מוכנים לוותר על גרגיר. זאת הפנטיות הערבית הידועה, מול היהודים שתמיד היו גמישים וניסו להסתגל ולהיטמע בכל מקום שהיו בו. המוסלמים שמפוזרים היום בכל העולם, נוהגים דווקא ההפך ולא מסתגלים – אלא יוצרים רק בעיות ואלימות.