"לציבור יש הזכות לדעת לא רק על עבירות פליליות של אנשי ציבור, אלא גם על התנהגות בלתי מוסרית מצדם שיש בה מידה של כיעור" (
אליקים רובינשטיין- כיום שופט בית המשפט העליון).
לאורך השנים, תמיד היו למדינת ישראל בעיות כלכליות -חברתיות. ההבדלים מתקופות קודמות בהיסטוריה, נעוצות בשני דברים עיקריים:
1. בעבר כאשר אנשי ציבור פעלו בניגוד לאידיאולוגיה, הם בעיקר התביישו. היום ישנם אנשים ובפרט אנשי ציבור, שצרכיהם האישיים גוברים על האידיאל.
2.בעבר טרם ידע הציבור בצורה מקיפה ורחבה כמו בעידן האינטרנט, על פרשות השחיתות שקמות השכם וערב.
שורשי השחיתות בישראל, נעוצים עוד מתקופות המנדט הבריטי. ליישוב היהודי לא הייתה ברירה אלא לשרוד בדרך ה"קומבינה" תוך מתן שוחד לפקידי שלטון בריטים. המטרה מקדשת את האמצעים יש האומרים וכך עם השנים הושרשו גם בישראל כחלק מבעיה גלובלית, נורמות וקודי התנהגות הנותנים לגיטימציה לאי חוקיות.
אז נכון וללא הצדקה שתמיד שחיתות הייתה קיימת במידה כזו או אחרת, אבל גם שחיתות וגם הזנחה של ציבור יוצרים נוסחה של אי-לקיחת אחריות.
התפקיד העיקרי של החברה האזרחית בישראל הוא במאבק עיקש בשחיתות מלמטה, כאשר למעלה המאבק ספק מתבצע ביעילות על-ידי המערכת המשפטית, פוליטיקאים חברתיים ושוטרים בכירים.
בימים שכאלו, כאשר השלטון בדרך כלל כמעט ואינו סופר את קולו וכוחו של האזרח, המטרה העיקרית, היא להראות בדרכים לגיטימיות שאי-אפשר "לדרוך" עליו. ברגע שאזרחים רבים ישמיעו את קולם ויראו מעורבות יתרה כנגד הנורמות המשחיתות כמו בדמוקרטיה מתוקנת, השחיתות תפחת.
