איפה הכסף

לקראת מערכת הבחירות של שנת 2012 יצא יו"ר מפלגת "יש עתיד" יאיר לפיד בסיסמת בחירות מנצחת: איפה הכסף? הכסף שנשאב מן המעמד הבינוני ומגיע אלוהים יודע לאן. כשאהיה שר אוצר, ואולי ראש הממשלה - הבטיח אז - אוכל סוף-סוף למצוא את הכסף האבוד ולהשיב אותו לבעליו החוקיים, הבוחר הישראלי הנאנק תחת עול המיסים. שנתיים עברו, ושר האוצר לא מצא את הכסף. עובדה, כלכלת ישראל שהייתה במגמת צמיחה עברה למגמת מיתון. עובדה, דירוג האשראי של מדינת ישראל שהיה בשיפור עקבי של עשור, ירד, והאזרחים עדיין נאנקים תחת עול המיסים הכבד מנשוא. זאת, למרות גילוי עושר אגדי במים הכלכליים של מדינת ישראל בצורת גז טבעי, ודחייתה הממושכת של האינתיפאדה השלישית המובטחת לנו מכל דורשי טובתנו. יתר על כן, בניגוד למקובל בכל העולם, שבו מיתון כלכלי גורם בהכרח לירידת מחירים ובמיוחד מחירי הנדל"ן, דווקא בישראל בעת שהכלכלה הולכת פייפן ולכאורה לאיש אין כסף לרכוש דירה או בית, זינקו מחירי הדיור לשיאים עולמיים, כמו באוסטרליה הרחוקה. 135 משכורות ממוצעות נדרשות כדי לרכוש יחידת דיור ממוצעת, רוצה לומר יותר מ-11 שנות עבודה בהנחה שהמשכורת הגיעה לכיס המשתכר לפני כל המיסים וללא הוצאות מחייה. במציאות שבה משכורת ממוצעת משאירה משפחה של חמש נפשות מתחת לקו העוני, זה נראה בלתי אפשרי. אם כולם או מרביתם עניים, מי אם כן רוכש את הדירות של 135 משכורות? בקיצור, איפה הכסף?

לפיד מגשש כסומא בארובה

בכל שנה מוציא אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר דוח מפורט יפה, עם 100 אחוזי דיווח מצד הגורמים הנסקרים בו, של עלויות השכר של המגזר הציבורי. בעיגול אפשר לומר כי עלות השכר של המגזר הציבורי בישראל, ללא תאגידי הבריאות, הוא 60 מיליארד שקל. אלו אינן הוצאות הממשלה. אלו ההוצאות על עובדי המדינה המוציאים לפועל את מדיניות הממשלה. שאלנו איפה הכסף, אז הנה הוא. המשכורת ממוצעת במגזר הציבורי היא כ-15 אלף שקל בחודש - קרוב לפי-שניים מן השכר הממוצע במשק בכללותו. בבחירה שבין המגזר הציבורי לפרטי, המגזר הציבורי מנצח, עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. מספר עובדי המגזר הוא כ-350 אלף. מתוכם 3 אחוזים, דהיינו עשרת אלפים, מוגדרים כגבוהי-שכר בשכר ממוצע של 42 אלף שקל - הוצאה המסתכמת ב-420 מיליון שקל. עוד 3 אחוזים משתכרים רק כ-30 אלף - הוצאה של כ-300 מיליון שקל. ויש עוד 94 אחוז ששכרם הממוצע עומד על למעלה מ-13 אלף שקל. העובדים בחברות ממשלתיות המונופוליסטיות כדוגמת חברת החשמל והנמלים זוכים למשכורות הגבוהות ביותר, ו"עובדי" המועצות הדתיות (שאיש אינו יודע מה הם בדיוק עושים) - למשכורות הנמוכות ביותר. (גילוי נאות. גם אני עובד במגזר הציבורי, כרופא, המשתכר שכר ממוצע בדירוג שלו. אלא שלי אין שום ביטחון תעסוקתי. אני עובד בחוזה אישי וניתן לפטר אותי בהתראה של 45 יום. טוב שאני יודע גם לבנות בתים). בתוך ים הכסף הזה מתנשאים מספר מרשים של שיאני שכר הנגזר לטובתם מן הקופה הציבורית, ומשכורתם עולה על 100 אלף שקל ו-300 מאות אלף דולר בשנה. היחידים המצדיקים שכר בסדר גודל כזה, יושבי ראש התעשיה האוירית המחזיקה בצבר הזמנות של 10 מיליארד דולר, ויושבי הראש של רפאל ואלתא, יצרניות הביטחון האדירות, אינם שיאני השכר. שיאן השכר בישראל, רופא מנהלן במרפאה כלשהי בקופת חולים כללית, מקבל שכר של 124 אלף ש"ח בחודש, הקרוב מאוד למשכורתו של נשיא ארצות-הברית שהיא 400 אלף דולר בשנה. ולא אמרנו דבר על משכורותיהם של הבנקאים, שחלק גדול ממניותיהם בידי המדינה, ועל מנהלי החברות שכל עיסוקן הוא עבודות עבור המדינה. עכשיו ברור מדוע שוק הנדל"ן גואה. יש הרבה מאוד עובדים ונסמכי מגזר ציבורי שמקבלים משכורות מכובדות מאוד, ואת כספם הם משקיעים במגרשים ודירות. יש בדוח הזה עוד ועוד דובדבנים מן הסוג הזה, וכן המון קצפת והמון המון עוגה וכן, בתחתית, ישנה גם שכבה של לחם אחיד. זהו הדוח שהונח על שולחנו של שר האוצר שלנו כל שנה. ולמרות זאת, ולמרות העשורים שבהם היה שר האוצר שלנו עיתונאי חוקר נועז, הוא עדיין מגשש כסומא בארובה, כסנטה קלאוס עיוור שנזרק היישר מן המזחלת לתוך הארובה של מגרש הרוסים, ושואל "איפה הכסף". מצד שני, את דרכו הפוליטית החדשה הוא מתווה אל מפלגת האבודה, שעיקר כוחה נובע מן המגזר הציבורי - גם הוא יודע ששם הכסף. לכן יש לי הצעה. כמו שיש שכר מינימום במגזר הציבורי, יש לקבוע שכר מקסימום. וזה צריך להיות שכרו של ראש ממשלת ישראל. כיום הוא עומד על 47 אלף שקל. אף אחד במגזר הציבורי אינו שווה יותר מראש הממשלה, מיו"ר הכנסת, מנשיא בית המשפט העליון. אין סיבה שהרמטכ"ל, או המפכ"ל, או נתב בנמל אשדוד, או מפעיל עגורן בנמל חיפה יזכו לשכר דומה או אפילו מתקרב לזה של ראש הממשלה. גם לא מנהל מחלקה לטיפול נמרץ בבית חולים "פריפרי". הנה הכסף.

המיזם החדש של הפקידות

מול חופי ישראל התגלה מרבץ גז טבעי מן הגדולים בעולם. שני עשורים של מחקר ופיתוח הביאו למצב שישראל הופכת מיבואן אנרגיה ליצואן אנרגיה משמעותי ברמה העולמית. גילוי ופיתוח אינן פעולות של ממשלה. אלו הן פעולות של גורמים פרטיים, ישראלים ואמריקנים, שסיכנו הון עתק בתקווה, אך ללא שום תעודת ביטוח, שימצאו את גיזת הזהב. והנה כשסוף-סוף אפשר להתחיל וליהנות מן הפירות, קופצים להם גורמים שלא עשו דבר מלבד להפריע ותובעים את הפירות לעצמם, או לקליקה שלהם, בכל מיני טענות ומענות. לכאורה טובת המדינה לנגד עיניהם. למעשה, עינם צרה במשקיעים שסיכנו את הונם, מרצם ואמונתם, ועתה עלולים ליהנות ולהשיב את ההשקעה עשרת מונים. הטענה האחרונה: הגבל עסקי. אסור לה לשותפות "דלק-נובל" להיות בעלים של שני שדות הגז, אף על-פי שהם עשו את כל העבודה. לא ייתכן, מצקצק הממונה על ההגבלים, פקיד שמעולם לא הביא דבר חדש לעולם, שהטייקון ישלוט על מרבית משק האנרגיה של המדינה. לאחרונה כשעיינתי במושג "אנרגיה" בספר הלימוד של בני, התחוור לי שאנרגיה היא רבת פנים להפליא. יש אנרגיה כימית ואנרגית רוח ואנרגיה חשמלית ואנרגיה אטומית ואנרגית חום ועוד. גם האנרגיה הכימית אצורה במחצבים רבים או ניתנת להפקה באמצעים רבים. הכיצד זה שאנרגיה כימית בצורה אחת ויחידה, גז טבעי במאגר תמר ולוויתן, היא בלעדית, והיצרן שלה הוא מונופול? יתר על כן, אם תשובה-נובל ידרוש הרבה כסף תמורת הגז שלו, האם לא נוכל לייבא אותו מרוסיה או מקטר או מלוב, כמו כל אירופה? או להמשיך ולשרוף פחם שמחירו זול להפליא? או נפט שמחירו ירד פלאים עד כדי הפלת הכלכלה הרוסית? האם שריפת פחמימנים היא האמצעי היחיד לייצור חשמל? ואם לא די בכך, הרי חברת החשמל - הצרכנית העיקרית של גז משדות הגז, שהיא היחידה שמותר לה לייצר ולהתיר ייצור ולהוליך חשמל במדינת ישראל, ועובדיה מתוגמלים בשכר הממוצע הגבוה במשק - היא היא הגורם המונופוליסטי ביותר במשק, ואיש אינו עושה דבר על-מנת לפרק אותה לגורמים מתחרים. המיזם החדש של הפקידות, שכל כוונתו לחסל יזמות ואת אנשי העסקים, עלול לדחות את פיתוח מאגר לוויתן לשנים רבות, להרחיק מעלינו את חברת האנרגיה היחידה שהייתה מוכנה לעשות איתנו עסקים ("וודסייד" האוסטרלית ברחה מכאן כל עוד נפשה בה), לסבך את ממשלת ישראל בהוצאות משפטיות לשנים רבות, ולהעלים כליל את ההכנסות הצפויות למדינה ממכירות גז למצרים, לירדן ולאירופה. הנה הכסף הגדול נקבר במעבה האדמה בשל הנטיות הכלכליות של הרגולטור שדורש שהמדינה, קרי עובדי הציבור עתירי המשכורות, ישתלטו על המיזם שהצליח. יש לי הצעה. לפני שקוברים את הלוויתן בים, הבה ונפרק קודם כל את מונופול החשמל, וזאת מבלי לגעת כלל בחברת החשמל. נפתח את שוק ההתקנה של אנרגיית שמש להתקנות ללא הגבלה, וללא תלות בחברת החשמל. כיום עלות ההתקנה של אנרגית שמש שווה או נמוך מזה של טורבינות מונעות גז, במיוחד ברמה של מאות מגא וואטים. כל עיר, כל כפר, כל מפעל וכל פארק תעשיה יוכלו לספק את צרכיהם ללא תלות בחברת החשמל. רוצים לשבור את מונופול האנרגיה? פיתחו אותו לתחרות ללא המגבלות המלאכותיות והמכסות המגוחכות של מונופול החשמל.

הרכבת מצפצפת

בחג החנוכה נוהגים ילדי ישראל לעלות לרגל לירושלים, במיוחד לגן החיות התנ"כי, במיוחד ברכבת. והנה דווקא לקראת שמחת החג, התבשרו ילדי ישראל שהרכבת מושבתת, מפאת מיעוט הקרונועים המותאמים לעלייה התלולה יחסית בדרך נחל רפאים. עוד קצת חקירה ודרישה העלתה כי עובדי הרכבת, לכאורה, פגעו במתכוון במנועים שחזרו משיפוץ בחברת "אלסטום", שזכתה במכרז לשיפוץ המנועים. כזכור, יצאו עובדי הרכבת, 1300 עובדים שמשכורתם על-פי הדוח דלעיל נמצאת יפה מאוד מעל הממוצע, לשביתה פראית בדיוק על הנושא הזה. הנה שוב המגזר הציבורי, המקבל את הכסף האבוד, הוא זה שפוגע בציבור שמשלם לו את המשכורת, וזאת כדי לשמר את המונופול שלו על פסי הרכבת שנמסרו לניהולו. בימים אלה מאיימים העובדים לצאת לשביתה פראית נוספת נגד כוונת האוצר להוציא את הרכבת להנפקה. יש לי הצעה: פרקו את הרכבת. מִכרו את הקווים למפעילים עצמאיים, פרטיים, שיתחייבו לרמת שירות מוכתבת מראש. חברה שלא תספק את השירות תאבד את הזיכיון, ביחד עם העובדים שלא אפשרו לה לעמוד בתנאיו. זה עובד יפה מאוד בתחבורה הציבורית הכללית. גם כאן יימצא הכסף האבוד.

בחצות הופכים לאתרוג

ושוב אנו מצויים בעין הסערה של חקירת פרשת-שחיתות ציבורית, שבה יד אחת של השלטון מתקצבת זרוע אחרת שלו, ומקבלת עבור ה"שירות" הזה טובות הנאה אישיות למקורבים. הכל לכאורה, כמובן. כמו מעטפות הכסף של אולמרט, לכאורה. מדובר, כך אומרים, בעשרות מיליוני שקלים, שחלקם, סביר להניח, שימשו לרכישת נדל"ן. הנה הכסף, שוב במגזר הציבורי, בעוד שהמגזר הפרטי שמייצר את מרבית הכנסות המדינה, ממשיך לסבול ממשכורת ממוצעת שממנה אי-אפשר לחיות. (דרך אגב, מדוע מתחזק החשד שבפרשה זו יש גרעין של אמת? על-פי שיטת האתרוג. ברגע שיש חשש ששחיתות תביא להתערבות מערכת החוק, מיד שוברים החשודים חזק שמאלה, כדי לקבל מעמד של אתרוג. כך המפץ הגדול, כך מפלגת קדימה של אולמרט והירשזון, וכך, לכאורה, מפלגת ליברמן ו-12 הגמדים).

היזהרו

הבחירות מציגות בפנינו פרשת דרכים כלכלית. הדרך האחת נשענת על המנגנון של עובדי הציבור והארגון המגן על זכויות היתר שלהם - ההסתדרות ומפלגת האבודה. הדרך השנייה מציגה חלופה שמרכולתה הכלכלית היא צמצום המגזר הציבורי לכדי ההכרח הנדרש במדינת חוק. את המשבר הכלכלי העמוק של הסבב הקודם של שלטון מנגנון עובדי הציבור (ברק 1999) עברנו בייסורים של צמצומים כואבים בהוצאות המדינה, כולל שכרו של המנגנון הציבורי. גם הסבב הבא של שלטון-המנגנון-הציבורי-בציבור- משלמי-המיסים יסתיים במשבר עמוק, כי לישראל, בניגוד לארה"ב, אסור להיכנס לחובות ציבוריים. בחירה במנגנון הציבורי היא למעשה בחירה במונופולים הציבוריים שדואגים לעצמם ולחבריהם ותמיד גורמים להאמרת יוקר המחיה. וזאת בלי לומר מילה על שלמות העם, שלמות הארץ ושלמות ירושלים עיר הנצח.