יש שחיתות ציבורית יותר רעילה והרסנית אפילו מפרשיות
הולילנד ו(לכאורה) '
ישראל ביתנו', וזו היא גניבת דעת הבוחר, לא כספו, אף שאין לה סעיף בחוק הפלילי.
מצביעי הליכוד נתנו את קולם מתוך השקפתם שמדינה פלשתינית במערב א"י היא אסון לאומי קיומי ומפני שנתנו אמון בעמדה המוצהרת של
מפלגתם וראשה. כאשר לפתע ראש המפלגה (שנעשה ראש ממשלה) עשה סיבוב פרסה לעבר מדינה פלשתינית, ניסו להבין את המהפך הזה על-רקע חקירה פלילית שהתנהלה נגדו ("האי היווני") ודיברו "על עומק הנסיגה כעומק החקירה". המשמעות היא, שראש הממשלה (וראש המפלגה) מביא ביודעין אסון על עמו כדי להציל את ראשו וראש בניו. זו מחשבה מחרידה.
אנשי חצרו-חוותו, לעומת זאת, טענו ששינה את דעתו
בתום לב - "מה שרואים מכאן, לא רואים משם...". כלומר, ההבטחה לבוחר ניתנה בטעות. אולם טעות - מתקנים! וכשם שהמוציא כסף בטענת שווא מחויב להחזיר את הכסף, כך היו המפלגה וראשה חייבים לחזור אל הבוחר ולבקש מנדט לטובת ראייתם החדשה. אך לא כך עשו. הם לקחו קולות שניתנו למען ארץ ישראל והשתמשו בהם למען פלשתין, ולזאת קוראים מעילה באמון.
זו תעודת עניות לרמת האזרחות שלנו, שבמאבק הגדול נגד "ההינתקות" והגירוש לא חשבו כלל על הפגיעה האנושה במוסר הציבורי ובדמוקרטיה.
בליכוד שלאחר פרישת קדימה התופעה חזרה על עצמה. בנאום בר-אילן ובהקפאת הבנייה שוב התכחש ראש הממשלה להתחייבותו להתנגד לחלוקת הארץ ולטפח את ההתנחלות. ושוב נתקבלה התופעה המבישה הזאת במשיכת כתפיים. הפרת ההבטחות לבוחר אפילו הפכה לנורמה: דרך שיגרה, מיד אחרי ספירת הקולות, התקשורת דוחקת בראש הליכוד, מתי כבר יפתח ב"יוזמת שלום" - כאלו זו גזירה משמיים שאחרי הבחירות מנהיג הימין נעשה קבלן הביצוע של השמאל. התופעה הממאירה הזאת, שאין דוגמתה בעולם - איש, מן הראש ולמטה, מעולם לא מצא לנכון להתנצל עליה או להסביר אותה.
והיא מתפשטת. בליכוד
משה כחלון היה בקצה הימין. כעת אנו קוראים - "כחלון: 'ליכוד אמיתי מחזיר שטחים". אם שינה את דעתו באורח כה קיצוני, האם לא מגיע לבוחר הסבר כלשהו? אצל ליברמן הפליק-פלאקים שלו כבר היו לשם דבר, ולכן הבוחר אינו יוצא מרומה. הוא כבר יודע למה לצפות.
טועה מי שחושב, שהמחלה הזאת אופיינית לימין. הגב. לבני החליפה ארבע מפלגות, ורק במהלך האחרון אל תוך מפלגת העבודה זרקה החוצה ארבעה ח"כים, את כל סיעתה חוץ מאחד. הלזאת התחייבה בפני בוחרי 'התנועה'?
ב-1992 צברה ה'עבודה' קולות על סמך הבטחת רבין באסיפה בגולן: "לא יעלה על הדעת שגם בשלום נרד מרמת הגולן, מי שיעלה על הדעת ירידה מן הגולן - יפקיר, יפקיר את ביטחון ישראל!" תמו הבחירות, ורבין פתח במו"מ עם הסורים על נסיגה מהגולן.
וגם להפך: ספק, אם בוחרי העבודה היו מצביעים היום בעד "מורשת רבין", כפי שהציג אותה בנאומו בכנסת כחודש לפני הירצחו, לאמור: "אנו רוצים ישות (פלשתינית) שהיא פחות ממדינה... ירושלים מאוחדת... כבירת ישראל, בריבונות ישראל... גבול ביטחון בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר... גושי יישובים, כמו גוש-קטיף, גם ביהודה ושומרון."
הדברים אלה עוקפים מימין את עמדת ראש הליכוד היום!
אסור להשלים עם ה"ישראבלוף", שבישראל הבוחר אינו יודע אם הצביע בעד דבר או בעד היפוכו. יש לקבוע בחוק, שמדינאי מכהן החוזר בו מהבטחה עקרונית לציבור ייאלץ לקבל מחדש את אמון הציבור או להתפטר.