כבוד יושב-ראש הכנסת, מזל טוב. כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, ברשות הוריי, אבי ואימי היקרים, עדי רעייתי והחברה שלצידי, ילדיי האהובים, משפחתי אשר כאן איתי ואלה שאינם נמצאים כאן פיזית, אך נמצאים כאן ברוחם ובעיקר בליבי, מכובדיי כולם, היום א' באב, חודש שמוגדר כחודש הפורענות והאבלות, חודש שבו נפתח מחנה ההשמדה בוכנוואלד, החלה ההשמדה במחנה טרבלינקה, חוסל גטו ביאליסטוק וגטו לודג', נחרב בית המקדש. משנכנס אב, ממעטים בשמחה. אך חודש אב נקרא גם מנחם אב - זאת הנחמה שתבוא לעתיד לבוא. זהו בתמצית סיפורו של עמנו, שיצא מאפלה וגם התקומה לעתיד לבוא; זהו גם הסיפור המשפחתי שאציג בפניכם בדקות הקרובות.
אני עומד כאן לפניכם נרגש, בנם של הרב יהודה ושלומית קרויזר; נכדו של סבא אברהם, איש ירושלים שלחם כנער בקרבות המרים של מלחמת הקוממיות; נכדו של סבא אליהו מצד אימא, שגם הוא איש ירושלים שלחם לשחרורה עוד כנער. בדקות הקרובות אני מבקש לחלוק איתכם סיפור משפחתי הנע בין תחנות שונות. חלק מהתחנות נוגע בחדוות העשייה, חלק אחר - בכאב ובצמיחה ממנו. החוט המקשר בין הפסגות לתהומות הוא הניסיון לחיות חיים של שליחות ומשמעות. אצלנו במשפחה מכנים את זה במילה אחת - ציונות.
נולדתי במצפה יריחו שבבנימין. הוריי היו ממקימי היישוב, ואבי משמש רב היישוב עד היום. בתחילתו הוקם היישוב על-ידי מייסדים חילונים ודתיים כאחד. שם היישוב ניתן לו על היותו צופה על יריחו, העיר הראשונה שכבש יהושע בן נון, שכן על-פי המדרש, יריחו הייתה סוגרה של ארץ ישראל: אם שחררת את יריחו, הרי שפתחת את השער לכל הארץ ישראל.