מים אפורים מוגדרים כשפכים סניטריים שלא באו במגע עם נוזלים מתאי שירותים. השבת מים אפורים עשויה לתרום לחיסכון במים שפירים וקיימת דרישה ציבורית לקדם פתרונות להשבת מים אפורים בשימושים עירוניים כגון בהדחת אסלות ובהשקיית גינון.
מאידך, מים אפורים עלולים להכיל ריכוז גבוה של מיקרואורגניזמים פתוגניים ולסכן את בריאות הציבור בעת מגע עמם. מגע זה עלול להתאפשר בעת כשלים במערכות הטיפול וההשבה, מאירוסולים הנוצרים בעת הדחת אסלות, במגע עם מים המשמשים להשקיה, בחדירת מים אפורים אל מערכות מי שתיה (שעלולה להיגרם על-ידי חיבור צולב בין המערכות השונות במבנה) ועוד. לפיכך, שימוש במים אפורים מחייב הקמה והפעלה של מתקני טיפול מתקדמים, תוך בקרה יעילה על תפקודם.
קידום תוכניות להשבת מים אפורים מחייב בחינת היבטים שונים ובהם: היבטי בריאות הציבור, היבטים סביבתיים (כגון זיהום ופגיעה בקרקע מדטרגנטים, שומנים ומלחים וכן זיהום מים באקוויפרים), היבטים כלכליים (עלות הקמת מערכות נפרדות, עלות הטיפול הנפרד במים אפורים ותוספת העלות לטיפול בשפכים עירוניים מרוכזים יותר, עלות מים חלופיים לקולחים המושבים כיום לחקלאות), בחינת חלופות זמינות להשבת המים במערכות קיימות לטיפול בשפכים, בעלות על מתקנים ואחריות משפטית לאחזקתם, היבטים הנדסיים (כגון השפעת התוכנית על מערכות הובלת שפכים קיימות בגין הקטנת הזרימה במערכות הובלת ביוב, יצירת משקעים וסתימות).
משרד הבריאות פרסם ביוני 2008 תנאים להשבת מים אפורים לגינון ולהדחת אסלות. תנאים אילו מתייחסים בין השאר למיקום המתקן ומיקום שטחי ההשבה, לרמת הטיפול הנדרשת ולאמצעים הנדסיים שונים הנדרשים במתקן וכן לבעלות על המתקן ולאחריות על תפעולו. התנאים מפרטים את הנתונים הנדרשים בהצגת התוכנית לשיפוט ומאפשרים הקטנת פוטנציאל הסכנה התברואית.
