בטורו השבועי ב"ישראל השבוע", המוסף של
ישראל היום, עוסק מתי טוכפלד בהסכם עם טורקיה. הוא מביא מדבריו של ח"כ
אבי דיכטר, יו"ר וועדת החוץ והביטחון: האחרון רואה בהסכם עם טורקיה הסכם חשוב ואסטרטגי, היות שלשיטתו, שלושת מוקדי השליטה בעולם הערבי הם מצריים, טורקיה ואירן, ורצוי לאחוז ביחסים דיפלומטיים לפחות עם 2 מתוך השלושה.
למשפחותיהם של החללים אורון שאול והדר גולדין, מסביר דיכטר ברוח זו, כי לטורקיה אין שליטה ממשית על החמאס, והמצריים הם אלו שישפיעו; טוכפלד מציין, ובצדק, כי בעוד שקל להתווכח עם מתנגדים מבית ומחוץ, קשה להתעמת עם הורים שכולים. ההורים השכולים, אגב, לא השתכנעו מדבריו של דיכטר.
טוכפלד גורס כי הגם שההסכם חיוני מבחינה אסטרטגית, מחירו כבד מנשוא: תשלום פיצויים לטרוריסטיים: ההתנגדות להסכם, לשיטת טוכפלד, באה לידי ביטוי ב"עליהום" שנעשה על ח"כ
חנין זועבי במהלך הדיון בכנסת. את זועבי, לשיטת טוכפלד, אין צורך להדיח. הסיעה הערבית המשותפת, לשיטתו, כבר תמקם אותה במקום לא ריאלי לקראת הבחירות הבאות.
במקרים מסוימים, לשיטת טוכפלד, ההתנגדות להסכם היא צבועה: כך למשל ניתן לראות את התנגדותו של בוז'י (
יצחק הרצוג), שנכון להחזיר שטחים לפלשתינים, אך מתנגד להסכם זה. זהו אותו בוז'י, אשר הביע עמדה מטעם מפלגת העבודה, בדבר חשיבות חיזוק הקשרים עם טורקיה.