הגרמנים שקינאו בעליונות הטכנולוגית של ארה"ב, הרשו לעצמם קורטוב של גאווה כאשר חברת וויירקארד נכנסה בשנת 2018 למדד דאקס של החברות הגדולות בבורסת פרנקפורט ושווי השוק שלה הגיע ל-24 מיליארד אירו. נדמה היה, כי יש כאן מנצחת אירופית בתחום הפינטק (היי-טק פיננסי): חברה לתשלומים דיגיטליים הנמצאת בדרכה לתהילה עולמית. כיום, הגרמנים מלאים בושה – כותב אקונומיסט.
וויירקארד הגיעה לסוף דרכה (יום ה', 25.6.20) כאשר הכריזה על פשיטת רגל, שבועיים לאחר שרואי החשבון שלה גילו חור של 1.9 מיליארד אירו בנכסיה. המייסד ובעל השליטה, מרקוס בראון, התפטר ב-19.6.20 ונעצר ימים אחדים לאחר מכן, בחשד לתרמית חשבונאית והונאה.
סיפורה של וויירקארד הוא מקרה מבחן למה שמתרחש כאשר ההתנהלות החשבונאית של חברה הופכת להיות מפוקפקת, אך המאסדרים והמשקיעים הגדולים כל כך הולכים שבי אחרי הסיפור של החברה – עד שהם אינם יכולים או אינם רוצים לראות את האמת. זוהי גם תזכורת לאופן בו השווקים יוצאים נשכרים ממוכרי שורט, המנסים לעשות כסף מהימורים נגד חברות ומוכרים ניירות ערך שקיבלו בהשאלה ולאחר מכן קונים אותם במחירים נמוכים יותר.
אקונומיסט מזכיר, כי שאלות סביב החשבונאות של החברה החלו כבר ב-2016. הם התעצמו לפני שנה וחצי, בסדרת כתבות של פייננשל טיימס, אבל במקום לנקוט בפעולה של ממש, רשות הפיקוח הגרמנית על השווקים תקפה את התוקפים והגנה על וויירקארד. היא אסרה על ביצוע עסקות שורט במניותיה ופתחה בחקירה נגד עיתונאים בחשד למניפולציה במניות אלו.
בנקים ומשקיעים גדולים, ובהם דויטשה בנק, גיבו את וויירקארד ונתנו בה אמון, ובכמה מקרים השקיעו בה עוד ועוד למרות ההתרבות של הדגלים האדומים. רבים ויתרו על בדיקות נאותות והסתפקו בקטעי מידע שמסרו אנליסטים שהיו בעלי עניין לכל אורך הדרך; חצי תריסר מהם טרם הסירו את המלצת הקנייה ממניית החברה במועד בו התפטר בראון. רואי החשבון שחשפו את הפרשה, רשת ארנסט אנד יאנג, נתונים למתקפה. רוב עיתוני גרמניה בלעו את הגירסה של וויירקארד, לפיה היא נפלה קורבן לקנוניה אנגלו-סקסית.
לדעת אקונומיסט, כאשר מספר כה גדול של אנשים טועים, יש לקדם בברכה כל דבר המעודד ספקנות. מתן משקל נגד לקונצנזוס של השוק הוא חשוב במיוחד כאשר פוליטיקאים ובנקים מרכזיים מתמקדים במחירי נכסים, כפי שהם כיום. גם כאשר גרמניה אימצה את הקפיטליזם של בעלי מניות, האמונה הרווחת היא עדיין שיש לסמוך על מנהלי החברות יותר מאשר על בעליהן.
החשדנות כלפי מוכרי שורט היא עתיקת יומין, אך אין ממש בטענה לפיה הם גורמים לחוסר יציבות – טוען אקונומיסט; משברים פיננסיים נגרמים לרוב בשל הלוואות לטווח ארוך שנוטלים משקיעים. יתרה מזאת: לעיתים הם חושפים הונאות גדולות, החל מהמכירות המפוברקות של חברת לוקין קפה ועד להסתרת החובות של חברת NMC Health הנכללת במדד פייננשל טיימס של בורסת לונדון.
מכירות שורט עושות יותר מאשר לחשוף עסקים מפוקפקים; הן מסייעות לחדד את המחירים כאשר מחיריהן של חברות לגיטימיות מתנפחים. מוכרי שורט נוטים לעשות שיעורי בית משום שיש להם הרבה מה להפסיד, אם מחירי המניות יעלו. הם גם עלולים למצוא את עצמם מול פעולות בלתי חוקיות: וויירקארד חשודה בהזמנת מתקפות סייבר על מבקריה.
במבט רחב יותר, קיימת סכנה בכך שממשלות מתפתות להגן על כוכבים מקומיים. בדרך כלל להונאות גדולות יש היבט גלובלי: וויירקארד טענה בכזב שהכסף החסר נמצא בפיליפינים; NMC Health הייתה חייבת כספים לנושים בטייוואן ובעומן; לוקין נרשמה באיי קיימן. מלחמות הסחר הגוברות ופרימת החוטים של האסדרה הגלובלית, מקשה על מי שמטילים ספק להוכיח את חשדותיהם. מוכרי שורט לעולם לא יהיו פופולריים, אך אם הם לא יצליחו לשמור על טוהר השוק – איש לא יצליח.
