כאשר קרן הגידור אַלְדֶן גלובל קפיטל הודיעה (16.2.21) שהיא עומדת לרכוש את שיקגו טריביון וכמה עיתונים חשובים נוספים, הצהרתה נשמעה מבטיחה. אבל וושינגטון פוסט טוען, כי יש לקרוא אותה על סמך פעולותיה של הקרן לאחר שרכשה עיתונים אחרים בערים כמו דנבר וסן-חוזה. כל מי שיודע משהו על העיתונות המקומית בארה"ב, מסכים שהאפשרות הגרועה ביותר היא להירכש בידי אלדן – הן מבחינת העיתונים והן מבחינת הערים.
העיתון מורנינג קול בפנסילבניה, אחד מאלו העתידים להירכש כעת, דיווח כך לקוראיו: "לאלדן יש עבר של קיצוצים עמוקים בהוצאות כדי להאיץ את הרווחים של העיתונים בהם היא שולטת דרך קבוצת מדיה-ניוז, ובהן דנבר פוסט, בוסטון הרלד ומרקורי סן בסן-חוזה". זהו תיאור מדויק, קובע הפוסט. כאשר אלדן נכנסת, זוהי אדמה חרוכה. היא מקצצת עד העצם במשרות של עיתונאים, עורכים וצלמים. ההחלטות מתקבלות לא לשם האמינות ארוכת הטווח של העיתון ולא לטובת הקוראים, אלא על-פי הדוח הרבעוני הקרוב.
לכן, יש צדק בדבריו של העיתונאי וההיסטוריון של העיתונות ג'ושוע בנטון, אשר צייץ לאחר ההודעה פרפראזה על דבריו של שר החוץ הבריטי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה: "האורות כבים ברחבי אמריקה ולא נזכה לראות אותם נדלקים בימי חיינו". צורת הפעילות של אלדן ברורה לחלוטין: הכל לפי תזרים המזומנים, ולא משנה אם בדרך העיתון ידמם למוות. לעיתים המשמעות היא למכור את הנדל"ן: לצוות של הרטפורד קוראנט נאמר שלא יחזרו לבניין העיתון ושאפילו לא יהיה חדר חדשות.
כמעט תמיד המשמעות היא קיצוץ בכוח האדם, גם אם המשמעות היא שהמוצר – העיתון – נפגע בצורה קשה ומאבד את ערכו בעיני קוראיו, אפילו אלה המבקשים לתמוך בעיתונות. הללו, חלקם קוראים נאמנים מזה שנים, מתלבטים האם להמשיך לקנות אותו. וזה נכון לגבי עיתונים בכל רחבי ארה"ב, כאשר קרנות השקעה משתלטות עליהם ורוצות רווח מהיר.
כמעט כל העיתונים המקומיים נאבקים על קיומם, בשל הצניחה בצינור החיים שלהם – הכנסות מפרסום במהדורה המודפסת. אבל עם עדיין עושים חלק מן העבודה העיתונאית החשובה ביותר באיזוריהם ועדיין יש להם חשיבות רבה. סיפורי הצלחה מועטים שייכים לעיתונים שלמזלם נהנים מבעלים נאורים ובעלי כוונות טובות – לעיתים אנשי עסקים מקומיים – המבינים את ערכה של עיתונות. כאלו הם למשל סטאר טריביון במיניאפוליס, בוסטון גלוב, לוס אנג'לס טיימס ופילדלפיה אינקוויירר. קרן האור היחידה במהלך הנוכחי היא שהעיתון בולטימור סן יימכר בנפרד למלכ"ר שהקים סטיוארט ביינום, מלונאי ממרילנד; השאלה היא האם יצליח לעמוד בנטל הכספי של הוצאת העיתון.
אן-מארי ליפינסקי, שהייתה העורכת הראשית של שיקגו טריביון עד 2009, נזכרה השבוע במסע פרסום של העיתון באותה עת, כאשר היו לו 700 עיתונאים ו-12 נציגויות ברחבי העולם. היה זה "מבט יפהפה, רומנטי וסוחף" של שיקגו והסביבה ועליו הססמה: "לעיר נהדרת מגיע עיתון נהדר". המסר היה: מחויבות בלתי ניתנת לערעור. אבל ברוב ערי ארה"ב, המחויבות הזאת שוב אינה קיימת. זה רע מאוד, ויהיה רע עוד יותר.
