הצעד הראשון הוא להתנתק ממלחמות הפרוקסי שמנהלות מדינות המפרץ עם אירן בתימן, עירק, סוריה ולבנון. אירן היא אויבת של ארה"ב, אך מלחמות אלו רק מחזקות את השפעתה ויוצרות סבל אנושי איום. ברור לחלוטין, כי ארה"ב אינה יכולה להשפיע על התוצאות בסוריה ותימן, משום שהתערבותה הייתה חלקית בלבד ורק האריכה את העימותים. ארה"ב סובלת מאשליה לפיה ביכולתה להשיג באמצעים צבאיים את יעדיה הדיפלומטיים במזרח התיכון; בפועל היא הביאה לעלייתן של קבוצות קיצוניות ולהתחזקות הרגשות האנטי-אמריקניים.
ארה"ב צריכה לשמר את שותפותה הביטחונית עם מדינות המפרץ, אך נוכחותה בשטח צריכה להיות קטנה יותר. הבסיסים באזור הם יקרים, מסיטים את תשומת הלב מהזירות החשובות באפריקה ואסיה, גורמים לארה"ב להתעלם מפגיעות קשות בזכויות האדם ומהווים יעד תעמולתי לאירן, דאעש ואל-קאעידה. הממשל צריך לחשוב ברצינות על צמצום הנוכחות באיזור, סבור מרפי, כי עלותה גבוהה מתועלתה. עליה גם לוודא שהיא מוכרת למדינות המפרץ נשק הגנתי, משום שכיום הנשק שהיא מוכרת משמש להפרת החוק הבינלאומי.
אם ארה"ב תעשה זאת, אין ספק שסעודיה ואיחוד האמירויות יתלוננו שהיא נוטשת אותן ומחזקת את אירן. משימתו של ממשל ביידן תהיה לשכנע אותן שיש חלופה לתחרות הצבאית הבלתי פוסקת עם אירן. דו-שיח ביטחוני איזורי שיכלול את כל הצדדים, יכול להחליף את מלחמות הפרוקסי ומכירות הנשק. הדבר נשמע כמו אוטופיה, אך הוא מציאותי. הניצנים לכך ניכרים מזה שנים, ומנהיגות אמריקנית שתשלב מקל וגזר יכולה להוביל לדטנט. דו-שיח כזה גם יכול לקרב את מדינות המפרץ למדיניות האמריקנית מול אירן, כולל בנושא הגרעין.
המקום הטוב ביותר לבחון את ההיתכנות של שינוי המדיניות הוא תימן, לאחר שביידן הודיע שהוא מסיר את תמיכתו מפעילותה של סעודיה שם ומינה שליח מיוחד שיתמוך במאמצי השלום של האו"ם. ארה"ב היא היחידה היכולה להוביל להתקדמות. אם תצליח למצוא נתיב לשלום שם, הדבר יהווה הוכחה לצדקתה של תפיסת הדו-שיח הרחב. גם מדינות המפרץ צריכות לקדם זאת בברכה, משום שירידת מחירי הנפט תאלץ אותן בקרוב לבחור בין השקעה ברפורמות כלכליות לבין מלחמות בחו"ל.
|