לאמריקנים יש הרגל לחשוב שמה שמתרחש בפוליטיקה שלהם, מלמד על מגמות עולמיות. לפעמים זה נכון, כותב בעל הטור א"ג דיונה בניו-יורק טיימס: בחירתו של רונלד רייגן הייתה חלק מתנועה נרחבת לעבר הימין של השוק החופשי, ואילו זו של ביל קלינטון – מעבר לפרוגרסיביזם של המרכז. ומה עם בחירתו של ג'ו ביידן? האם זהו מעבר מהימין הסמכותני של דונלד טראמפ?
מובן שעדיין מוקדם מכדי לומר, והבחירות במדינות מפתח רבות – למשל גרמניה וצרפת – טרם התקיימו. אבל ההצבעה בהולנד בשבוע שעבר ובחירות שהתקיימו לאחרונה ברמת המדינות בגרמניה ואוסטרליה, מלמדות על גישה רצינית לתפקידה של הממשלה בעת הקורונה, חיפוש יציבות דמוקרטית אחרי שורה של הפיכות ימניות ועיצוב מחדש של השמאל בכיוון ירוק. כל אלו יחדיו אינם מלמדים בהכרח על "גל ביידן", אך הם מלמדים על אותה רגישות שהובילה לבחירתו. אקטיביזם עם טון מתון, חמלה, התמקדות במאבק בקורונה ותשומת לב רבה לשינויי האקלים – כל אלו מאומצים בידי השמאל-מרכז וגם בידי חלקים מהימין המתון.
זוהי העובדה המפתיעה ביותר לגבי הבחירות בהולנד, גרמניה ואוסטרליה: המכהנים ניצחו. מפלגות הימין הקיצוני התקדמו קצת בהולנד ונסוגו קצת בגרמניה, וברור שעלייתם נבלמה. בניגוד לעידן טראמפ, הן אינן במרכז החדשות. בהולנד ניצח ראש הממשלה, מארק רוטה, ויקים את ממשלתו הרביעית. טיפולו בקורונה רחוק מלהיות מושלם, אבל הוא נתפס כבטוח ומנוסה, וזה הספיק לרבים מן הבוחרים. למקום השני הגיעה במפתיע חברת D66 מן השמאל-מרכז, השותפה לממשלתו היוצאת של רוטה ותהיה חלק גם מן הקואליציה הבאה, ומקווה למשוך אותה יותר שמאלה, במיוחד בנושא האקלים.
וינפריד קרצ'מן בן ה-72, המושל היחיד בגרמניה מטעם הירוקים, ניצח בקלות במדינת באדן-ויטמברג בזכות מדיניותו המתונה ודימויו כסבא חביב (ססמתו הייתה פשוטה: "אתם מכירים אותי"). הירוקים עולים ברמה הלאומית ומאיימים לנשל את הסוציאל-דמוקרטים ממעמדם המוביל במרכז-שמאל. אבל במדינת ריינלנד-פלטינייט ניצחה המושלת הסוציאל-דמוקרטית מאלו דראייר בזכות הפופולריות האישית שלה, העולה על זו של מפלגתה.
בשתי המדינות איבדו מכוחם הנוצרים-דמוקרטים של אנגלה מרקל, בין היתר בשל שערוריית שחיתות בנוגע לרכש מסיכות, אשר הובילה להתפטרות שניים מבכיריה. דראייר, המובילה קואליציה בה שותפים הירוקים והדמוקרטים-החופשיים מן המרכז, אומרת שהרכב דומה יתאים למדינה כולה אחרי הבחירות בחודש ספטמבר. זהו הרכב המזכיר את קואליציית התומכים של ביידן, מעיר דיונה.
ואילו במערב אוסטרליה נהנה ראש הממשלה המדינתי מארק מק-גוואן מפופולריות אישית עצומה בשל טיפולו בקורונה, והוא תרגם אותה לניצחון מוחץ של מפלגת הלייבור: 53 מבין 59 המושבים בפרלמנט המדינה.
ייתכן שהאיתות הברור ביותר לשינוי בהלך הרוח הפוליטי, מלאומנות ברורה לרפורמות פרגמטיות, הוא הדרך בה הגיע רוטה לנצחונו. הוא מיומן מאוד בקריאת רגשות הציבור, והציע בבחירות הקודמות קו קשוח בנושא ההגירה כתגובה לעליית הימין הקיצוני. רוטה לא נסוג מעמדה זו, אך נע הפעם לעבר המרכז עם תוכנית למעונות יום בהישג יד, העלאת שכר המינימום והרחבת הסובסידיות לאנרגיה ירוקה.
נצחונו של ג'ו ביידן על דונלד טראמפ שינה ללא ספק את המומנטום והרחיק אותו מהימין הקיצוני הגלובלי, מסכם דיונה. המגיפה והתגברות החשש לגבי האקלים, גרמו לבוחרים לחשוב יותר בצורה מעשית ולהתרכז יותר בתוצאות. זוהי התקדמות.
