מדי ארבע שנים בוחנת רשת הגז האירופית תרחישי אסון שונים, והבדיקה האחרונה העלתה, כי התשתית מבטיחה את האספקה. אבל מה שלא נבדק הוא מה יהיה אם ולדימיר פוטין יפלוש שוב לאוקראינה, המערב יטיל על רוסיה עיצומים והוא יגיב בסגירת הצינורות המוליכים את הגז למערב אירופה.
לאורך זמן מקובל היה להניח, שזהו תרחיש בלתי אפשרי וזה אכן לא קרה בעבר. אבל כעת החשיבה שונה, מדגיש אקונומיסט. בניגוד לקודמיו הסובייטים, הנשיא הרוסי הנוכחי יכול להרשות לעצמו את המחיר של זעזוע בתחום האנרגיה. סגירת הצינור תעלה לחברת גזפרום, המפעילה אותו, 228-203 מיליון דולר ליום. אם אמברגו כזה יימשך שלושה חודשים, החברה תאבד הכנסות ב-20 מיליארד דולר.
מחיר כזה היה הרסני לברית המועצות, אבל בבנק המרכזי במוסקבה יש כיום עתודות של 600 מיליארד דולר ורוסיה יכולה לספוג בקלות מכה כזאת. בטווח הקצר רוסיה אף עשויה לצאת מורווחת, משום שעימות צבאי באוקראינה יזניק את מחירי הנפט והגז, והרווח התפעולי של גזפרום יזנק מ-20 מיליארד דולר ב-2019 ל-90 מיליארד דולר.
גרמניה היא הפגיעה ביותר
אם רוסיה תפעיל את נשק הגז, עד כמה ייפגע המערב? אם ההפרעה תהיה רק בצינורות העוברים באוקראינה, המערב יכול לעמוד בכך, משום שכבר כיום גזפרום מעבירה דרך מדינה זו מחצית מכמות הגז של 2021 ורבע מזו של 2019. אבל מה לגבי תרחיש האימים בו פוטין סוגר לחלוטין את אספקת הגז לאירופה? יהיו כמובן כמה הפרעות מיידיות, במיוחד בסלובקיה, אוסטריה וחלקים מאיטליה. מבין המדינות הגדולות, גרמניה היא הפגיעה ביותר, משום שהיא סגרה תחנות כוח פחמיות ישנות מסיבות אקלימיות ותחנות כוח גרעיניות בעקבות אסון פוקושימה ביפן, וכעת תלויה במידה רבה בגז טבעי. גרמניה היא צרכנית הגז הגדולה ביותר באירופה, המייצר רבע מתצרוכת האנרגיה שלה, ומחצית ממנו מגיעה מרוסיה.
דיפלומטים אמריקנים ואירופים פועלים להבטיח אספקה מוגברת של גז טבעי נוזלי מארה"ב וקטר, אבל זהו בעיקר תיאטרון פוליטי – טוען אקונומיסט. מחוץ לרוסיה יש רק מעט יכולת תפוקה בלתי מנוצלת, ועתודות האספקה המהירה האמריקניות לא תוכל לסייע לאירופה משום שיכולות הייצוא של ארה"ב כבר מנוצלות במלואן.
הבשורות הטובות הן, שמערכת הגז האירופית גמישה יותר מאשר בעבר, ושמספר צעדים לעידוד התחרות הפחיתו של כוחה של גזפרום. מקור נוסף לאופטימיות הוא שהשקעות נרחבות בהפיכת הגז בחזרה לנוזל, יצרו יכולת תפוקה בלתי מנוצלת; חלק ממתקנים אלו פועלים במחצית בלבד מיכולתם. תיאורטית, מערב אירופה יכולה להחליף לבדה שני שלישים מייבוא הגז מרוסיה. לכן, הבעיה תהיה להשיג די גז טבעי – והתקווה הגדולה ביותר של אירופה תהיה להניח את ידיה על משלוחים שמיועדים למקומות אחרים.
בעת המחסור האחרון באנרגיה וכאשר המחירים באירופה זינקו פי שלושה בין אוקטובר לדצמבר אשתקד, ארמדה של מיכליות גז שינתה את יעדה מאסיה לאירופה. בשוק מסתובבות שמועות, לפיהן ארמדה דומה מתקרבת גם כעת. חברות האנרגיה שבבעלות ממשלת סין, הרוצות להרוויח במהירות מעליית מחירי הגז באירופה, מחפשות קונים לעשרות משלוחי גז טבעי. יחד עם משלוחים מארה"ב, ניתן למצוא תחליף ל-15% מהגז הרוסי.
הנשק הסודי של אירופה
מקור נוסף לגמישות הוא עתודות הגז. בשנה שעברה הן ירדו מתחת לרמה שנקבעה בתוכנית החומש של הענף, בשל החורף הקשה וסירובה של גזפרום להזרים כמויות נוספות. אבל אם החורף הנוכחי ימשיך להיות שגרתי, העתודות הנוכחיות יספיקו כדי להחליף חודשיים ואולי אפילו ארבעה חודשים של ייבוא מרוסיה; חורף קר במיוחד יצמצם משמעותית תקופה זו.
לאירופה יש גם נשק סודי, שכמעט לא מדברים עליו, מציין אקונומיסט: "כרית הגז". מסיבות טכניות וביטחוניות, המאסדרים דורשים להחזיק כמויות גדולות של גז טבעי במקומות כמו מערות מלח ואקוויפרים תת-קרקעיים, והללו אינן זמינות בשוק. ההערכה היא שאפשר להשתמש ללא בעיה בעשירית מכמויות ה"כרית" – כמות השווה לעוד חודש של ייבוא מרוסיה.
כעת אפשר לבצע את החישוב. רוסיה מייצאת למערב אירופה 230 מיליון מ"ק גז ביום. הגדלת מחזור הגז יכולה להוסיף 50 מיליון מ"ק; הרחבת הפעילות של תחנות כוח גרעיניות ופחמיות שווה לעוד 40 מיליון מ"ק; אם מזג האוויר יישאר שגרתי, יתר העתודות יספיקו ל-4.5 חודשים. לכן, המשבר יבוא לידי ביטוי בעלויות ולא באספקה; בכיס ולא בסבל פיזי. המחיר יהיה משמעותי, שכבר כיון התחזיות הן לעליית מחירים. הצפי הוא שגם בלי אמברגו רוסי, אירופה תוציא השנה על אנרגיה טריליון דולר – כפליים מאשר ב-2019. ואם היבשת תאלץ להשתמש בעתודות הגז מול אמברגו רוסי, יהיה עליה להוציא עוד יותר בקיץ על חידוש העתודות לקראת החורף הבא.
זוהי תחזית בלתי נעימה, אבל בטווח הארוך רוסיה היא שתשלם את המחיר הכבד באמת – צופה אקונומיסט. גזפרום תיפגע בצורה קשה: יהיה עליה לפצות את לקוחותיה ודולרים יפסיקו לזרום לרוסיה לחוזים עימה; היא תתקשה לחתום על הסכמים ארוכי טווח באירופה אחרי הפגנה כה בוטה של חוסר אמינות. צינור נורדסטים 2 היקר כל כך לליבו של פוטין, יספוג מהלומה גם הוא. אמברגו עלול לשכנע אפילו את סין שלא להגדיל את ייבוא הגז מרוסיה. אירופה מצידה תגביר את מאמציה להשתחרר מהתלות בגז הרוסי. וכפי שמסכם אחד המומחים: "אם פוטין רוצה להרוס את עסקיה של גזפרום באירופה, אין דרך טובה יותר".