עברו שישה שבועות מאז הנסיך אנדרו הגיע להסדר בן 12 מיליון ליש"ט עם וירג'יניה גיופרה בפרשת ג'פרי אפשטיין – הסדר אשר מנע את הרס חגיגות ה-70 למלוכתה של אמו, המלכה אליזבת. מאחר שבשעתו נמנע אנדרו מלהביע אהדה כלשהי לקורבנות הסחר בנשים של אפשטיין ובקושי הביע חרטה על היכרותו עם הפיננסייר הפדופיל, ההסכם נתפס כניצחון לקורבנות. אבל נשים אלו לא יכלו לצפות שחוסר הנוחות של אנדרו יהיה זמני בלבד – טוען בעלת הטור קתרין בנט בעיתון גארדיאן. נכון שהוא כבר אינו זכאי לתואר "הוד רוממותו", אבל הוא עדיין מופיע באירועים רשמיים ויש לפנות אליו במילה "הוד מעלתו". האם יש לקוד בפניו? לכאורה, די בהנעת ראש לעבר מי שצולם כאשר ידו אוחזת במותנה החשופה של גיופרה, אז בת 17, עם ג'יליין מקסוול ברקע. כללי הטקס דורשים שאחרי חודש של צינון, אנדרו שוב ישתתף באירועים לצד אֶחיו ואחותו שמעולם לא התרועעו לצידם של עברייני מין. לאחרונה ליווה אנדרו את אמו בטקס הזיכרון לאביו, הנסיך פיליפ, ומילא בו תפקיד מרכזי. אלמלא הייתה כלואה בניו-יורק, מעירה בנט בציניות, הייתה מקסוול יכולה לשלוח את תנחומיה והכל היה ממש כמו בימים הטובים. מבחינת הקורבנות שנאנסו בידי אפשטיין, חברו של אנדרו, הטקס בשבוע שעבר היה הכחשה נוספת של עצם קיומן. "זהו עלבון לא רק לקורבנות אלא גם לאנושות", טענה אחת מהן, ג'ולייט בריינט. האהבה הציבורית העמוקה למלכה, בתוספת חמלה הנובעת מהופעתה העייפה והבודדה, הביאו לכך שהאירוע נתקל בהפתעה יותר מאשר בביקורת. כיצד יכולה אליזבת, סמל בולט של האומה הבריטית, לאפשר לבנה הידוע לשמצה לנצל את טקס הזיכרון לבעלה כהפגנה למחילה-כביכול על חטאיו? היא הייתה אמורה להיות אחת ההגנות האחרונות מפני המחלה חשוכת המרפא של חוסר היכולת להתבייש. ייתכן שאליזבת מעולם לא הייתה מסוגלת לראות את התמונה במלואה; שהיא עדיין מאמינה להכחשותיו; שרגשותיה האימהיים גברו. אבל אם זה המצב, טוענת בנט, המשמעות היא שעל המלכה לפרוש. כי אם היא מאמינה לכל מה שאנדרו אומר לה, היא תאמין גם לכל מה שבוריס ג'ונסון אומר לה. סביר יותר להניח, שהמלכה יודעת היטב מדוע אנדרו העדיף שלא לחזור, בחקירה תחת שבועה, על הכחשתו לפיה מעולם לא פגש את גיופרה. ההסכם בא לאחר עדותה של גיופרה עצמה ולאחר שעורכי דינו של אנדרו לא הצליחו למנוע את עדותו-שלו, ולאחר שהם הכפישו את גיופרה. רק במסגרת ההסדר הכיר אנדרו בכך שהיא הייתה קורבן לעבירות מין והביע לראשונה חרטה על עצם היכרותו עם אפשטיין. המלכה ידעה את כל זה – ובכל זאת, מבין כל ילדיה ונכדיה, היא בחרה למלווה שלה את מי שהשיג מאפשטיין הלוואה לאשתו, שרה פרגוסון. את מי שמכר בית ב-3 מיליון ליש"ט מעל שווי השוק שלו. ימים אחדים לאחר הטקס עלו שמותיהם של אנדרו ושרה בתביעת הונאה בה נטען, כי אחת מבנותיהם קיבלה "מתנת חתונה" בסך 750,000 ליש"ט. המשפחה יכלה לחסוך לעצמה את 12 מיליוני הליש"ט של ההסדר עם גיופרה, ממשיכה בנט. אם אנדרו הרשה לעצמו להופיע כך בטקס האזכרה לפיליפ, אזי כל אירועי שנת ה-70 מצויים בסכנה. אם הוא מתגונן בבית המשפט ואז חוזר לאלמוניות הבלתי-מלכותית, הנזק היה קטן יותר מזה שנגרם בהופעתו בכנסיית וסטמינסטר בשבוע שעבר, כאילו מה שהתרחש בביתו של אפשטיין יכול לקרות לכל אנגליקני מאמין. בין אם אהבתה של המלכה לבנה מעוורת אותה מלראות את ההשלכות של מעשיו ובין אם היא יודעת ולא אכפת לה, עליה לפרוש לפני שהוא יגרום לה נזק נוסף. זה עלול להיראות כגמול עלוב לעשרות שנים של שירות, אפילו עונש אכזרי ובלתי מקובל. אבל – מסיימת בנט בעוקצנות – בגיל 95 המלכה בהחלט זכאית לקבל יותר זמן עם בנה המועדף וליהנות מיכולת השיחה שהפכה אותו לאורח כה רצוי בכל אחת ממעונותיו של ג'פרי אפשטיין.