אוקראינה קיבלה זריקת עידוד דיפלומטית בסוף השבוע שעבר, כאשר הנציבות האירופית המליצה לראות בה מועמדת לחברות באיחוד האירופי – מחווה של סולידריות והכרה באומץ שמגלים תושביה מול רוסיה. יום קודם לכן ביקרו בקייב מנהיגיהן של שלוש הכלכלות הגדולות ביבשת – אולף שולץ (גרמניה), עמנואל מקרון (צרפת) ומריו דרגי (איטליה) – והופיעו לצידו של ולדימיר זלנסקי במסיבת עיתונאים.
כניסה לאיחוד האירופי היא הליך סבוך, מזכיר וושינגטון פוסט. יש צורך בהסכמתן של כל 27 החברות הנוכחיות כדי להעניק לאוקראינה מעמד של מועמדת. לאחר מכן מחכה לקייב מהלך סבוך של התאמה ממסדית ורגולטורית לשאר האיחוד. וכבר היום יש לה יסוד לאכזבה: היא רצתה מסלול מהיר וללא תנאים, אבל הנציבות הציבה שישה שלבים שעליה לעבור, כולל חקיקה שתבטיח את עצמאות השופטים ותגביל את השפעת האוליגרכים, ושיפור במאבק בשחיתות. דיפלומט באיחוד אמר לפוסט: "אוקראינה לא הייתה קרובה קודם והיא לא קרובה כעת".
כניסתה של אוקראינה לאיחוד יכולה להימשך שנים, גם בגלל שכידוע כל-כולה עוסקת במלחמה עם רוסיה. והיא יכולה שלא להתרחש כלל, בהתחשב בשינויים פוליטיים אפשריים בקייב ובבירות אחרות. טורקיה קיבלה מעמד של מועמדת ב-1999 והחלה את שיחות ההצטרפות ב-2005 – אבל משטרו האנטי-מערבי של רג'פ טאיפ ארדואן גרם לאיחוד להכניס בפועל את הצטרפותה להקפאה עמוקה.
אוקראינה אינה צפויה ליחס שכזה; היא הפכה לבת מועדפת בעיני מדינאים ופרשנים במערב. במשך שבועות הציגו דיפלומטים אוקראינים את טיעוניהם בפני מנהיגי היבשת, תוך התבססות על נימוקים אידיאולוגיים רחבים יותר. חברת הפרלמנט איוונה קלימפוש-צינצדזה אמרה לפוסט, כי קבלת ארצה לאיחוד תנחית מהלומה על השאיפות הניאו-אימפריליסטיות של ולדימיר פוטין ועשויה לגרום לו להבין שאוקראינה "שייכת לציביליזציה אחרת". לדבריה, חיילי אוקראינה אינם נלחמים רק על אדמתם, אלא גם על התקווה להרחיב לשטחה את הליברליזם האירופי, ולכן מגיע לה אור בקצה המנהרה.
עם זאת, נכון לעכשיו המנהרה עודנה ארוכה מאוד וחשוכה מאוד. השבוע הכריז זלנסקי, לאחר ביקור בחזית, כי אוקראינה לא תוותר על שטחה הדרומי – דחייה של הרעיון ולפיו היא תבצע ויתורים טריטוריאליים במסגרת הסכם להפסקת הלחימה. הדברים גם רמזו לכך שהכף הולכת ונוטה לכיוון רוסיה בכמה מן החזיתות, וכאשר זו כנראה מתכננת מתקפה נוספת בשבועות הקרובים. כאשר ביקר בוריס ג'ונסון בשבוע שעבר בקייב, הוא הזהיר מפני דמורליזציה במערב בעוד רוסיה מתקדמת בהתמדה באוקראינה.
תרועות הכבוד של המנהיגים המערביים שביקרו בקייב מסוות מציאות שבירה יותר, סבור הפוסט. הקשיים הכלכליים מאיימים על האחדות האירופית. החלטתה של רוסיה להקטין בצורה חדה את אספקת הגז ליבשת מובילה כעת לחששות מפני חורף מר ויקר ברוב המדינות. סקר שפרסמה בשבוע שעבר המועצה האירופית ליחסי חוץ הצביע על שני מחנות בציבור האירופי בנוגע למלחמה באוקראינה. מחנה השלום שואף לסיים אותה מהר ככל האפשר, גם במחיר של ויתורים אוקראיניים; מחנה הצדק סבור שהענשתה של רוסיה והחזרת שלמותה הטריטוריאלית של רוסיה צריכות להיות תנאי מקדים לכל הסדר. איטליה בולטת במחנה הראשון, ופולין – בשני. אם מנהיגי אירופה לא יתמודדו כיאות עם חילוקי דעות אלו, הם עלולים להעמיק עד מאוד – מזהירה המועצה.
נכון לעכשיו, מנהיגי אירופה קוראים להפגין אומץ ונחישות. "אסור לנו להתעייף מן התמיכה באוקראינה, גם אם המחיר גבוה לא רק מבחינת הסיוע הצבאי אלא גם בעליית מחירי האנרגיה והמזון", אמר מזכ"ל נאט"ו, ינס סטולטנברג, בסוף השבוע. אבל ייתכן שפוטין מריח נקודות תורפה. "הם חושבים שהדומיננטיות המערבית בפוליטיקה ובכלכלה היא נצחית, אבל דבר אינו נצחי", הכריז בשבוע שעבר.
