פרקליטים לשעבר ומומחים אחרים מסכימים, כי המכשול הגדול ביותר בפני העמדתו לדין של דונלד טראמפ על אירועי 6 בינואר הוא להוכיח כוונה פלילית: שהוא פעל ביודעין או ברשלנות לבצע עבירה פלילית. אם ניתן יהיה להוכיח שטראמפ ידע שאין אמת בטענותיו של גזילת הבחירות, יהיה זה צעד גדול בהוכחת הכוונה הפלילית. לא בהכרח – טוענים בוושינגטון פוסט פרופ' ריאן גודמן מאוניברסיטת ניו-יורק ולשעבר תובע מיוחד במשרד ההגנה; נורמן אייזן ממכון ברוקינגס ויועץ לדמוקרטים בבית הנבחרים במשפטו של טראמפ בפרשת אוקראינה; ופרופ' ברברה מק'ווייד מאוניברסיטת מישיגן ולשעבר תובעת פדרלית במדינה. לגבי חלק מן העבירות עליהן מצביעה ועדת 6 בינואר, אין זה משנה האם טראמפ האמין או לא האמין לשקריו שלו. התמקדות בכך מחמיצה את המבחן האמיתי של כוונה פלילית. לטראמפ לא הייתה כל זכות חוקית להשתמש בהצבעות אלקטורים מזויפים או ללחוץ על פקידים בג'ורג'יה "למצוא 11,780 קולות" שלא היו קיימים, או ללחוץ על מייק פנס להשתמש בסמכויות שאין לו. חוקים פדרליים ומדינתיים אוסרים זאת. שיבוש הליכים הוא עבירה, גם אם העבריין בטוח שהוא קורבן. ואילו השימוע האחרון של הוועדה סיפק שפע של ראיות לכך שטראמפ ומקורביו קשרו קשר לשבש את הבחירות. שידול נבחרים להפר את שבועתם הוא עבירה פלילית בכל המדינות, וכך גם איום עליהם. אם סניגוריו של טראמפ יטענו "כן, אבל הוא חשב שניצח בבחירות" – בית המשפט יצחק עליהם. הקלטת שיחתו עם מזכיר המדינה של ג'ורג'יה, בראד רפנספברגר, בה ביקש את אותם קולות, היא אקדח מעשן. השיחה הזאת נחקרת גם באותה מדינה וחבר מושבעים גדול החל לדון בנושא בחודש שעבר. אין זה משנה מה עבר בראשו של טראמפ כאשר השתתף במזימה לשלוח לקונגרס הצבעות אלקטורים מזויפות; העדויות ששמעה הוועדה מוכיחות את חלקו. יו"ר בית הנבחרים של אריזונה, ראסל באוארס הרפובליקני, העיד שטראמפ ועורכי דינו ביקשו ממנו שוב ושוב לסלק את האלקטורים החוקיים לטובתו של ג'ו ביידן ולשלוח תחליף בלתי חוקי של טראמפ. עדות זו נתמכה בעדויות של רפובליקנים אחרים, כולל מהבית הלבן ומקמפיין טראמפ. ואילו בשבוע שעבר העידו בכירי משרד המשפטים, כי טראמפ זמם למנות את ג'ף קלארק לשר בפועל לאחר שסירבו לשתף פעולה בקידום טענותיו השקריות. ושוב: מה חשב טראמפ איננו רלוונטי למעשים הללו, טוענים השלושה.