כאשר הסכים לשלוח לאוקראינה טנקים מן השורה הראשונה, נטש הקנצלר אולף שולץ את הססנותו הברורה – כמו גם את ההתנגדות במפלגתו ומצד גרמנים רבים – והצטרף לחברות אחרות בנאט"ו בהעמקת הסיוע הצבאי והכלכלי אל מול המלחמה העקובה מדם שיזם ולדימיר פוטין. החלטתו היא חיזוק חכם ואמיץ של המחויבות המערבית למנוע ניצחון רוסי ולהגן על עקרון יסוד של הסדר העולמי: מניעת מלחמות תוקפנות, כותב וושינגטון פוסט במאמר המערכת שלו (29.1.23).
האתגר שבפני נאט"ו הוא לשמר את הסולידריות יוצאת הדופן מול מוסקבה – למרות הסכנה של הסלמה במלחמה, מתחים אידיאולוגיים בין הממשלות במערב אירופה ובמזרחה, והתנגדות פוליטית פנימית בכמה מן המדינות. נכון לעכשיו רוסיה היא מדינה מצורעת, בעוד הסיוע המוגבר לאוקראינה והעיצומים הכבדים על רוסיה, מגדילים את האפשרות שקייב תוכל לנהל מו"מ מעמדה של כוח כאשר תגיע העת לכך. זו הסיבה לחשיבות העצומה של הסולידריות המערבית: להעצים את המסר שפוטין לא יוכל להרוויח מהזיותיו האימפריאליות. אבל תהיה זו טעות לחשוב שאחדות זו מובנת מאליה, או להתעלם מהסדקים בה הנראים כעת קטנים – מזהיר הפוסט.
הסולידריות בנאט"ו מבוססת במידה רבה על הזעם שעוררו המלחמה והזוועות תוצרת רוסיה. לכך נוסף המזל בדמותו של חורף קל באירופה, המונע משבר אנרגיה; מדינות אירופיות מרכזיות משתחררות במהירות מהתלות בגז ובנפט הרוסיים. בבחירות חשובות שהתקיימו באירופה מאז הפלישה, פוליטיקאים שבעבר תמכו בפוטין קלטו את דעת הקהל ושינו את המסרים שלהם. בצרפת הורתה מרין לה-פן (במרוץ לנשיאות בו הפסידה) להשמיד מיליון עלונים ובהם תמונתה עם פוטין. ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'יה מלוני מן הימין הקיצוני, התנערה מהערצתה לפוטין. פופוליסטים ברחבי היבשת שהתנגדו לסיוע לאוקראינה מצאו את עצמם בבדידות בלתי-מזהרת.
בעוד ארה"ב מזרימה לאוקראינה נשק וסיוע כלכלי בהיקף עצום, אירופה התגייסה אף היא בתחומים אלה ובנוסף לכך קלטה מיליוני פליטים – אתגר למערכות הרווחה והחינוך שלהן. אבל המחלוקת סביב אספקת טנקי ה"ליאופרד" הגרמניים היא סימן אזהרה למתחים העלולים לאיים על אחדות היבשת אם המלחמה תתארך. מתקפות הטילים הרוסיות על התשתיות האוקראיניות מגדילות את החשבון שהמערב יצטרך לפרוע בסוף המלחמה. בעוד נאט"ו רק מתחיל להעלות את הוצאות הביטחון לרמה מלחמתית, פוטין כבר הלך כל הדרך – גם משום שמדובר בהישרדותו האישית.
