רוב הנפט הרוסי עובר בערוצים "אפורים", אשר אינם מצייתים לתקרת המחיר אך אינם בלתי חוקיים, משום שהם משתמשים בלוגיסטיקה מערבית ומוכרים את הנפט למדינות שאינן חלק מן ההסגר - מצא אקונומיסט. מסלול זה מבוסס על שלושה עמודי תווך: סוחרים חדשים, צי מיכליות הולך וגדל ומקורות מימון חדשים.
הנפט הגולמי הרוסי נמכר בחו"ל בעבר דרך זרועות השיווק של החברות המפיקות, חברות הנפט האמריקניות הגדולות וסוחרי קומודיטיס שווייצריים; רובם ישבו בז'נבה. כעת עבר רוב הסחר למיקומים ידידותיים יותר. למעלה מ-30 חברות סחר רוסיות הקימו סניפים בדובאי מאז תחילת המלחמה. במקום לסוחרים מערביים, הן מוכרות ללקוחות חדשים בהודו, סרי-לנקה, טורקיה ועוד. ההערכה היא שברוב המקרים מדובר בחברות-קש של חברות ממשלתיות רוסיות.
חבורה זו היא המארגנת את צי המיכליות האפור. שוק המיכליות יד שנייה פורח: אשתקד נמכרו 200 כאלו, זינוק של 55% לעומת 2021. חלקן הן בעלות תפוסה של מיליון חביות – הקטנות ביותר שיכולות לעגון בנמלים רוסיים. הביקוש לאלו כה גדול, עד שאחת מהן נמכרה אשתקד ב-35 מיליון דולר – המחיר ששילמה סין תמורת מיכלית בנפח כפול. הצי הרוסי כולל כעת 360 ספינות, 16% ממלאי המיכליות העולמי ודי כדי להוביל את כל הנפט שמייצאת רוסיה כיום. אבל רבות מהן בנות למעלה מ-20 ומסעותיהן נמשכים זמן רב.
המתווכים זקוקים גם למקורות מימון וביטוח חדשים. היכולת לשנע מיליוני חביות ללא תשלום מראש אלא בהתבסס על קווי אשראי מהבנקים הגדולים בעולם, היא רכיב מרכזי בסחר הנפט. מבחינת רוסיה היא אינה קיימת כיום. נראה שהערוץ האפור ממומן בידי ממשלת רוסיה, והמתווכים משלמים רק כאשר מקבלים את התמורה מלקוחותיהם. גם בנקים במפרץ הפרסי חותמים על יותר צ'קים למימון הסחר.
השגת ביטוח היא בעייתית יותר. מובילי נפט צריכים לבטח לא רק את המיכליות ומטעניהן, אלא גם ביטוח צד ג' לאפשרות שהמיכליות יפגעו במתקנים, באנשים או בטבע. החבויות בגין דליפות נפט עשויות להגיע ל-90% מכלל ביטוחי הצד ג' שמספקת קבוצה של חברות ביטוח שמרכזן בלונדון. מחוץ למערב אין שוק ביטוח שיכול להעניק רשת ביטחון שכזאת. עם זאת, נמצאו פתרונות: מאז חודש דצמבר הופיעו בשוק חברות רוסיות חדשות המבטחות את המיכליות והמטען, ואילו ממשלת רוסיה מספקת חלק מהביטוח לצד ג'. ההערכה היא שחלק מן הנמלים המקבלים נפט רוסי, במיוחד בהודו, הנמיכו את דרישות הביטוח.
