פעם, לפני לא כל כך הרבה זמן, דונלד טראמפ אמר שהשמירה על מידע מסווג חשובה מאוד בעיניו – כמובן, כאשר הדבר שימש אותו כנשק פוליטי. זה היה ב-2016, כאשר האשים את הילרי קלינטון בשימוש בשרת פרטי במקום בשרת הממשלתי המאובטח כאשר הייתה שרת החוץ. "אני אאכוף את כל החוקים בנוגע לשמירת מידע מסווג. איש אינו מכל מעל החוק", הכריז. מעשיה של קלינטון פוסלים אותה מן הנשיאות, קבע. שבע שנים מאוחר יותר, טראמפ עומד לדין באשמת פגיעה בביטחון הלאומי בפרשת המסמכים המסווגים. הנושא שסייע לטראמפ להיבחר לנשיא, מאיים כעת על סיכוייו להיבחר שוב – מגדיר זאת ניו-יורק טיימס. כתב האישום סוגר מעגל. תומכיו צעקו "תכלאו אותה"; כעת הוא עשוי להיכלא אם יורשע. זהו אומנם כתב האישום השני נגד טראמפ, אך הראשון היה מטעם מחוז מנהטן; כעת הוא מטעם המדינה כולה ובעבירות פדרליות, לראשונה בהיסטוריה. תומכיו של טראמפ ניסו לנופף את כתב האישום בפרשת סטורמי דניאלס כתוצר של תובע מקומי פדרלי בעניינים שוליים. הנוכחי מתקשר במישרין למעשיו כמפקד העליון שתפקידו להגן על סודות המדינה. המצביעים הרפובליקנים עשויים שלא להתרגש מתשלום דמי שתיקה לכוכבת פורנו, אבל אם יישארו אדישים אל מול התחמקות מהשבת חומר מסווג? אולי. אין ספק שטראמפ מקווה כך. התביעה במנהטן רק הזניקה את התמיכה בו. את כתב האישום הנוכחי הוא מיהר להציג כחלק מהקונספירציה הנרחבת ביותר בתולדות ארה"ב, כזו הכוללת לשיטתו מספר רחב של תובעים מקומיים ופדרליים, חבר מושבעים גדול, שופטים, מתלוננים, רגולטורים ועדים המשקרים לאורך שנים – בעוד הוא דובר האמת, ולא משנה מהן ההאשמות. נכון לעכשיו, תומכיו הנאמנים ביותר דבקים בו, וגם חלק מיריביו במפלגה מתחו ביקורת על החקירות נגדו. אבל לאחרונה הפסיד טראמפ בתביעה דיבה בה נקבע שהוא תקף מינית עיתונאית בשנות ה-1990, החברה שבבעלותו הורשעה ב-17 סעיפים של הונאת מס ועבירות נוספות והוא עדיין ניצב בפני שני כתבי אישום נוספים סביב בחירות 2020 (ג'ורג'יה ואירועי 6 בינואר). הטיימס מסביר, כי לפחות מבחינה פוליטית השאלה היא השילוב של כל ההאשמות הללו יגרום לשקיעתו בקרב הרפובליקנים שאחרת היו תומכים בו, במיוחד אם יהיה כתב אישום שלישי ואולי רביעי. לפחות חלק מיריביו על מועמדות המפלגה לנשיאות בונים על כך שהצרות המשפטיות ייבשו את התמיכה בו. קלינטון ותומכיה סברו זמן רב, כי היא הפסידה ב-2016 בשל החלטת ראש ה-FBI דאז, ג'ים קומיי, לפתוח מחדש את החקירה שבועיים בלבד לפני הבחירות. טראמפ ינסה כעת לטעון, שההחלטה להעמיד אותו לדין בעוד התיק נגד קלינטון נסגר, היא הוכחה ליחס המפלה כלפיו. מבחינתו לא משנה שהעובדות שונות בתכלית: אצל קלינטון זו הייתה לכל היותר רשלנות, אצל טראמפ – זדון וסירוב מתמשך להחזיר את המסמכים. מדוע טראמפ לא הבין, לנוכח קמפיין 2016, את הסכנה האפשרית הטמונה בטיפולו הכושל במסמכים המסווגים – זו שאלה אחרת. אבל בחלק ניכר מתקופת נשיאותו הוא זלזל בביטחון המידע ובכללים הנוגעים למסמכים ממשלתיים, מזכיר הטיימס. הוא מסר מידע סודי [שלפי הפרסומים מקורו היה במוסד] לבכירים רוסים שביקרו בחדר הסגלגל. הוא העלה לרשת הדמיית לווין רגישה של אירן. הוא המשיך להשתמש בטלפון סלולרי בלתי מאובטח למרות שהוזהר שרוסיה וסין עוקבות אחריו. הוא קרע מסמכים רשמיים והשליך אותם ארצה לאחר הקריאה, בניגוד לכללים המחייבים לשמר ולקטלג אותם. אפילו כאשר תוצאותיו מעשיו הוצגו בפניו, טראמפ לא הביע דאגה. לשיטתו, כנשיא הוא יכול היה לעשות ככל העולה על רוחו. במהלך החקירה על נטילת המסמכים למאר-א-לאגו, הוא ניסה להתגונן בנימוק שיש לו סמכות להסיר את הסיווג באמצעות מחשבה בלבד. אבל כעת טראמפ אינו הנשיא וגורלו ייחרץ רק בידי המצביעים בפריימריז, אלא גם בידי תובע הנחוש לאכוף את החוק. איזה הבדל שיוצרות שבע שנים.