ג'יי.פי מורגן-צ'ייס, הבנק הגדול ביותר בארה"ב, ישלם 290 מיליון דולר לקורבנותיו של הפיננסייר הפדופיל ג'פרי אפשטיין. הצדדים הודיעו (12.6.23) על הסכם עקרוני בתביעה הייצוגית שהגישה אחת הקורבנות; מספר מקבלי הפיצוי עשוי להגיע ל-100. בתביעה נטען, כי הבנק התעלם משורה ארוכה של דגלים אדומים בנוגע להתנהגותו של אפשטיין בשנים 2013-1998. אפשטיין הורשע לראשונה ב-2008, אך המשיך להיות לקוח של מורגן. על-פי התביעה, הבנק אפשר לו להמשיך ולנהל את ענייניו הכספיים, כולל מימון התשתית לעבירות המין שביצע: דירת הפאר שלו במנהטן, אחוזותיו בפלורידה ובאיי הבתולה והטיסות בין אתרים אלו. דויטשה בנק, בו התנהל חשבונו של אפשטיין לאחר 2013, הגיע בחודש שעבר להסדר של 75 מיליון דולר בתביעה דומה. התובעת, ששמה נאסר לפרסום, טענה, כי מורגן, מנהליו ועובדיו שהיו במגע עם אפשטיין ידעו על פשעיו. לדבריה, הם התעלמו מאזהרות חוזרות ונשנות ולפיהן אפשטיין פוגע מינית בקטינות, ובמקביל המשיכו להרוויח מהטיפול בכספיו שלו ומן העסקים שהביא לבנק בזכות קשריו עם לקוחות עשירים אחרים. שלטונות איי הבתולה האמריקניים - שטח חסות של ארה"ב בים הקריבי - הגישו תביעה דומה נגד הבנק והיא תלויה ועומדת. בכתב ההגנה בתביעה זו טען מורגן, כי בכירים באיי הבתולה התרועעו עם אפשטיין במשך שני עשורים. ההסכם בא לאחר שכמה מבכירי מורגן מסרו תצהירים בשבועה, ובהם המנכ"ל ג'יימי דיימון (הנחשב בעיני רבים לאדם החזק ביותר בענף הפיננסים בארה"ב) ומנהלת חטיבת ניהול העושר, מרי ארדוס. על-פי דיווחים בתקשורת האמריקנית, מסירת התצהירים כללה רגעים מביכים רבים מבחינת הבנק וראשיו, כולל טענתו של דיימון לפיה כמעט ולא שמע על אפשטיין - מיליארדר ומנהל השקעות מוביל - עד מעצרו ביולי 2019 (אפשטיין התאבד בתא המעצר במנהטן חודש לאחר מכן). ג'ס סטיילי, מנהל לשעבר בבנק לו היו קשרים קרובים עם אפשטיין, העיד בסוף השבוע שעבר. תוכן עדותו לא נמסר, אך ייתכן שהוא היה אחד הגורמים שהובילו את מורגן להגיע להסדר. מורגן מצידו תובע את סטיילי, בטענה שהוא האחראי לכך שאפשטיין המשיך להיות לקוח שלו. התצהירים העלו, כי מנהלים במורגן קיבלו כבר ב-2006 מידע ולפיו פקידים בבנק סימנו פעילות חשודה בחשבונותיו של אפשטיין. אולם, רק ב-2013 - חמש שנים לאחר שנודע ברבים שהוא עבריין מין מורשע - הודיעה לו ארדוס על הפסקת הקשר עימו. חלק מן המנהלים, ובראשם דיימון, הטילו זה על זה את האחריות לכך שאפשטיין המשיך להיות לקוח של הבנק למרות המידע הגלוי עליו.