במשך שנים פעלה בשקט קבוצת וגנר, הצבא הפרטי של יבגני פריגוז'ין, כידה הארוכה של ממשלת רוסיה. אלפי לוחמיה בדרום אמריקה, המזרח התיכון ואפריקה סייעו לקרמלין להבטיח שליטה על משאבי טבע ולהשפיע על מדינות כושלות באיזורי עימות, בעוד ולדימיר פוטין יכול בנוחות רבה להרחיק את עצמו מהתנהגותה הברוטלית של וגנר – כותב קולין קלארק, מנהל המחקר של קבוצת הייעוץ הביטחוני סופאן, בניו-יורק טיימס. בסוריה ובלוב סייעו אנשי וגנר לבריונים כמו בשאר אסד וחליפה הפטר, בתמורה לרווחים ממתקני הנפט והגז אותם הם מאבטחים. במדגסקר ובסודן סייעו אנשי וגנר לממשלות בדיכוי הפגנות, ניהלו קמפיינים של דיסאינפורמציה והתערבו בבחירות. במאלי וברפובליקה המרכז-אפריקנית מסתמכות חונטות צבאיות על אנשי וגנר להבטחת המשטר, בעוד שכירי החרב סוחטים זהב, יהלומים ועץ, ונלחמים נגד ג'יהאדיסטים הקשורים עם אל-קאעידה ודאעש. אולם, המרד הכושל של פריגוז'ין חשף את הכשלים שבהישענות הרוסית על וגנר וצבאות פרטיים אחרים, והציב סימני שאלה סביב עתיד ההשפעה העולמית של רוסיה. האירוע מאלץ את הקרמלין לנסות לאזן בין שימור השפעתו וזרם ההכנסות מפעילותה של וגנר, לבין רצונו של פוטין להיפטר מפריגוז'ין ומהכוח האוטונומי שלו. כעת על פוטין לבחור בין שתי אפשרויות לגבי אלפי שכירי החרב של וגנר ברחבי העולם, ושתיהן אינן טובות לרוסיה. פוטין הודיע שמי שלא השתתפו במרד יוכלו להצטרף לצבא הרוסי – אך עצם שילובם בצבא היה אחד הגורמים המרכזיים למרד, וזו אינה האפשרות המועדפת עליהם. גם אם תהיה הצטרפות נרחבת שלהם, הטמעתם בצבא לא תהיה קלה, לאור המוניטין שלהם כברוטליים שביצעו פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בכמה זירות, והמואשמים בעינויים, חטיפות ורציחות של אזרחים. אפשרות שנייה היא להמשיך את הפעילות בחו"ל ולמנות מפקד במקום פריגוז'ין, מה שימנע פגיעה במדיניות החוץ הרוסית וישמור על אמינותה. פעילותה של וגנר באפריקה נרחבת במיוחד: קמרון, בורקינה-פאסו, גינאה המשוונית, דרום אפריקה, זימבאבווה וקניה. מיד לאחר המרד אמר שר החוץ, סרגיי לברוב, כי "מדריכים" רוסים ימשיכו לפעול במאלי וברפובליקה המרכז-אפריקנית. לאחר מכן שוגרו שליחים לכמה מזירות פעילותה של וגנר, כולל סוריה ומאלי, כדי להבטיח לממשלות המקומיות שהסיוע הרוסי יימשך כסדרו. אולם, מבהיר קלארק, גם זה יהיה בעייתי ותלוי בעומק הסכסוך בין וגנר לבין משרד ההגנה. אם הקצינים בדרגי הביניים והחיילים בשטח יישארו נאמנים לפריגוז'ין, ייתכן שלא ניתן יהיה למצוא דרכים לפעול עם הקרמלין. פריגוז'ין זוכה להערצת אנשיו, העשויים לראות מנהיגות חדשה כשינוי דרסטי בתרבות הארגונית. רוסיה יכולה לנסות לפרק לחלוטין את וגנר ולפזר את אנשיה בין צבאות פרטיים אחרים. "פטריוט", קבוצה הקשורה לשר ההגנה, סרגיי שויו, היא מתחרה משמעותית של וגנר ופועלת בבורונדי, הרפובליקה המרכז-אפריקנית, גבון, סוריה ותימן. קבוצה נוספת היא ENOT בראשותו של הלאומן הרוסי איגור מנגוּשֶב, לה יש ניסיון מסוים בחו"ל, אך היא הרבה פחות משמעותית ומנוסה מאשר וגנר. ענקית האנרגיה גזפרום הקימה גם היא צבא פרטי משלה, אם כי תפקידו העיקרי הוא להגן על תשתיות הגז והנפט שבבעלותה. מומחים לקרמלין מתקשים לשער באיזו דרך יבחר פוטין, לנוכח האיתותים הסותרים מן הצמרת הרוסית בימים האחרונים. ההבטחה למנהיגים במזרח התיכון ובאפריקה, לפיה מוסקבה תנהל את התשתיות של וגנר, נראית מסופקת לנוכח הצעדים האחרים של הקרמלין. דבר אחד ברור, מסכם קלארק: בניגוד לתדמיתו כאסטרטג-על, לא נראה שיש לפוטין תוכנית מה לעשות עם וגנר. הוא נראה פגיע במיוחד, הן בבית והן במאמציו לשמר את ההשפעה הרוסית בחו"ל. קרוב לוודאי שהוא יתקשה מאוד להשתלט על החיה שסייע להוליד.