ארה"ב וסין חזרו לדבר; אם יוכלו להסכים על הרבה – זה דבר אחר. בבנגקוק דנו בכירים משתי המדינות בקוריאה הצפונית ואירן; בבייג'ינג חודשו השיחות על הפסקת זרם ה"פנטניל" (משכך כאבים ממכר) לארה"ב. ג'ו ביידן מתכנן לשוחח טלפונית עם שי ג'ינפינג באביב. זהו "דטאנט התחלתי", בלשונו של ניו-יורק טיימס, בעקבות פגישת שני הנשיאים בסן פרנציסקו בחודש נובמבר – המדגים הן את הפוטנציאל והן את המגבלות של יחסי שתי מעצמות-העל, המתקשות להגדיר את יחסיהן. ממשל ביידן אומר שהמדינות הן מתחרות אסטרטגיים ושהפגישות חיוניות כדי להבטיח שהיריבות לא תהפוך לעימות. פקידים בסין דוחים אפיון זה ואומרים ש"תחרות" הוא כסות ל"בלימה". הם מעדיפים את הביטוי "חזון סן פרנציסקו", בטענה שביידן ושי הסכימו לייצב את היחסים ולשים בצד את התחרות. ההבדל הרטורי מבליט את הקושי שבאתחול היחסים, במיוחד בשנת בחירות בה ביידן יילחץ להיות קשוח מול סין. מבחינת ביידן, השיחות על הפנטניל הן אחד ההישגים של סן פרנציסקו. סין היא המקור המרכזי של הכימיקלים לייצור התרופה, ההורגת 100,000 אמריקנים בשנה. ארה"ב דרשה זמן רב מסין להגביל את הייצוא שלהם, אך בייג'ינג הפסיקה לשתף פעולה בשנים האחרונות. כדי לחדש את השיחות, הסכימה ארה"ב בנובמבר להסיר את העיצומים מעל מכון פורנזי שמנהל המשרד הסיני לביטחון הציבור, שהוטלו בשל חלקו בדיכוי המיעוט האויגרי. ממשל ביידן אומר שהצעד בא לאחר שסין פעלה נגד יצרני הכימיקלים. סין פועלת להפחתת המתחים בתחומים נוספים. בדצמבר היא חידשה את השיחות בין שני הצבאות, שוושינגטון מקווה שיפחיתו את הסכנה לעימות בלתי מכוון בים סין המזרחי ובים סין הדרומי. השתיים גם צפויות לדון בקרוב בהתמודדות עם סכנות הבינה המלאכותית. מבחינת סין, דיפלומטי זו מכוונת גם להראות לעולם שהיא מעצמה אחראית ושהיא עושה את חלקה בייצוב היחסים. אבל להפשרה צפויה השפעה פחותה בהרבה בנושאים גיאו-פוליטיים סבוכים יותר, כמו המזרח התיכון וקוריאה. לסין יש מנופי לחץ על אירן וקוריאה הצפונית, כאחת המדינות היחידות המקיימות קשרים דיפלומטיים וכלכליים עימן. בפגישתם בבנגקוק בשבוע שעבר קרא היועץ לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן, לשר החוץ, וונג יי, ללחוץ על אירן לרסן את החות'ים ולשכנע את קוריאה הצפונית להפסיק את איומיה במלחמה. אבל בייג'ינג תעשה זאת רק כל עוד הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרסים שלה, סבור הטיימס. סין רוצה לשמר את שלטונו של קים ג'ונג-און, כך שארצו תמשיך להוות אזור חיץ בינה לבין הכוחות האמריקניים בקוריאה הדרומית. בים סוף היא מעוניינת בהפחתת המתחים, לאחר שהשקיעה מיליארדי דולרים בלוגיסטיקה ובהרחבת הסחר באיזור. אבל סין חייבת לאזן בין לחציה על אירן לבין חיזוריה אחרי מדינות במזרח התיכון כאיזון לכוחה של ארה"ב. בייג'ינג נזהרת שלא להיראות קרובה מדי לוושינגטון לאחר שצברה נקודות באזור באמצעות תמיכתה בפלשתינים והטלת האחריות למלחמה הנוכחית על ארה"ב. הרטוריקה הסינית כלפי ארה"ב מלמדת שהיא עודנה מנסה להציג עמדה קשוחה ולפעול על-פי תנאיה שלה, ובמקביל – לקבל תמורה בעד שיתוף פעולה עימה. וונג אמר לסאליבן, כי על שתי המדינות להתייחס זו לזו כשוות. שופרות התעמולה הסיניים טענו בשבוע שעבר, כי על ארה"ב "להוקיר את רצונה הטוב של סין" בנושא הפנטניל, ושעליה "לדבר אליה יפה" אם ברצונה שתלחץ על אירן. בה בעת, גם הימנעות מפעולה מסוכנת עבור בייג'ינג – מציין הטיימס. היא ניסתה למצב את עצמה כמשכינת שלום אמינה יותר מאשר וושינגטון, אך לא הצליחה לרסן את רוסיה, אירן, פקיסטן וקוריאה הצפונית המעורבות בכמה מן העימותים הבינלאומיים המסוכנים ביותר. בסופו של דבר, הדטאנט עם ארה"ב אמור לקנות לסין – בעיניה – יותר מרחב תמרון ופסק זמן טקטי בלבד במאבק עם המערב.