לעומת זאת, קיימים בישראל חילוקי דעות בנוגע לחטופים: נתניהו מציג קו נוקשה במו"מ על הפסקת האש, בעוד אחרים בממשלתו [בני גנץ וגדי איזנקוט], כמו גם משפחות החטופים ומפגינים ברחובות, לוחצים לעשות יותר כדי לשחרר אותם. פקידים בממשל ביידן רואים זאת כדרך להרחיב את הפער בין נתניהו לבין שותפיו בקבינט המלחמה: או שיסכים לעסקה או שיאבד תמיכה החיונית להמשך שלטונו.
לנתניהו מצידו יש אינטרס להרחיק את ביידן מהקואליציה הפוליטית שלו, כולל מהקהילה הערבית-אמריקנית. הבעיה של ביידן באה לידי ביטוי בבחירות המקדימות במישיגן, שם רבבות מוסלמים וערבים הטילו פתקים לבנים במחאה על מדיניותו במזרח התיכון. יש הסבורים, כי הבעת האופטימיות של ביידן בדבר הפסקת אש קרובה, יום לפני הפריימריז, הייתה ניסיון אחרון לשכך את הכעס במישיגן.
"נתניהו מוּנָע בצורה מוחלטת על-ידי הישרדותו האישית והימנעות מענישה משפטית", אומרת מארה רודמן, שהייתה סגנית השליח למזרח התיכון בממשל אובמה. "אני משערת שלדעת נתניהו, הוא ירוויח בכל מקרה אם ימלא תפקיד בפגיעה בביידן, ולא משנה כמה הדבר נוגד את האינטרסים של הישראלים והפלשתינים".
כמה פרשנים ישראלים אומרים, כי אם נתניהו לא יצליח לסלק את ביידן, הוא לפחות יוכל להאשים אותו בחוסר היכולת להשמיד צבאית את חמאס – למרות שמטרה זו הייתה בלתי מציאותית מלכתחילה. "ביידן מפסיד קולות וסופג צעקות שהוא תומך ברצח עם ונתניהו לא נותן לו גיבוי, משום שביידן הוא שעיר לעזאזל מצוין אם נתניהו לא ישיג ניצחון מוחלט", מסביר מיצ'ל ברק, סוקר ואנליסט שהיה עוזר של נתניהו בשנות ה-1990. "אנחנו מקבלים מביידן תמיכה צבאית, מורלית, רגשית וגלובלית חסרת תקדים, וגומלים לו בוויכוחים קטנוניים ובהצהרות פוליטיות קיצוניות".
צוותו של ביידן מתוסכל יותר ויותר, מדווח הטיימס. יועציו קיוו שהמלחמה תסתיים בתחילת ינואר, כך שבחודשי הקיץ כולם יהיו ממוקדים בשיקומה של עזה ובמאמצי שלום שיובילו לאוטונומיה פלשתינית. התיאוריה גרסה, שבדרך זו הבוחרים הערבים והשמאלנים הכועסים על ביידן יחזרו אליו בזמן, גם אם בחוסר רצון, כך שיוכל להביס את טראמפ. זה לא מה שקרה, השעון ממשיך לתקתק ולוחות הזמנים של ביידן ונתניהו מצויים במסלול התנגשות.