מוטומייה יורי, גיבורת סדרת הטלוויזיה המצליחה "Eye Love You", היא יפנית היכולה לקרוא מחשבות, מה שהורס את חיי האהבה שלה. היא מוותרת על זוגיות, עד שהיא פוגשת את יון טיי-הו הדרום-קוריאני, החושב בשפת אמו וכך אין היא יכולה לקרוא אותן. הסדרה מסמלת היטב את מה שמתרחש בין שתי המדינות, סבור אקונומיסט. היחסים בין יפן, קוריאה הדרומית וארה"ב פורחים מאז כניסתו של יון סוק-יאול לתפקיד הנשיא בסיאול ב-2022. השאלה היא האם הזמנים הטובים יימשכו. הזכרונות מכיבוש קוריאה בידי יפן בשנים 1945-1910 מרחפים מעל, ושינויים פוליטיים בשתי הארצות בהמשך השנה יכולים להשפיע. להתפתחות היחסים יהיו השלכות ניכרות על מאזן הכוחות בהינדו-פסיפיק. בתקופת כהונתו של הנשיא הקודם, מון ג'יי-אין, היחסים הורעו בשל מעשי הזוועה ההיסטוריים של יפן. בשנת 2018 קבע בית המשפט העליון הקוריאני, כי על חברות יפניות לפצות עובדי כפייה במלחמת העולם השנייה ואת יורשיהם; יפן טענה שהנושא הוסדר כבר ב-1965. כדי למנוע עיקול של נכסים יפניים, יון הקים קרן לפיצוי התובעים תוך שימוש בכספיהן של חברות מקומיות המרוויחות משיפור היחסים עם יפן. הצעד עורר התנגדות, אך יון עמד עליו. יון ביקר בטוקיו במארס שעבר, הביקור הראשון בדרג זה בין שתי המדינות מזה למעלה מעשור. ראש ממשלת יפן, פומיו קישידה, ביקר בסיאול חודשיים מאוחר יותר ועלה לקברותיהם של לוחמי חרות קוריאניים. השניים קיימו מאז חמש פגישות פסגה, כולל פגישה עם ג'ו ביידן בקמפ דייוויד בקיץ שעבר. שיתוף הפעולה הביטחוני העמיק: השלוש קיימו תמרונים באוויר ובים, והן חולקות מידע בזמן אמת על שיגורי הטילים הצפון-קוריאניים. הפעילות הכלכלית גדלה גם היא, כולל הקלות בסחר ההדדי בטובין ובמטבעות. דעת הקהל משתנה גם היא, לפחות בהשוואה לעוינות בעידן מון. אשתקד הייתה ל-37% מהקוריאנים דעה חיובית על יפן, לעומת 26% ב-2020; שיעור בעלי הדעה השלילית ירד מ-46% ל-33%. זו הפעם הראשונה מאז 2013 שהדעה החיובית גדולה מן השלילית. בקוריאה הדרומית, שיעור בעלי הדעה השלילית כלפי יפן ירד מ-72% ל-53%; הדעה החיובית עלתה מ-12% ל-29%. עם זאת, יש מקום לזהירות. שיתוף הפעולה הביטחוני מצומצם מאוד ביחס לארה"ב. יפן השקיעה אשתקד בקוריאה הדרומית 1.3 מיליארד דולר, רבע בלבד מהסכום ב-2012. דרום קוריאנים רבים מרגישים שיפן לא עשתה מספיק כדי לכפר על עברה וכי יון נותן לה פטור. היפנים חוששים שמא יורשו של יון יהפוך כיוון, כפי שעשה מון ב-2015 בנוגע להסכם לפיצוי שפחות המין הקוריאניות ששעבדו היפנים. הקרן שהקים יון ניצבת בפני אתגרים פיננסיים ומשפטיים. גם פוליטיקה פנימית עלולה לחבל ביחסים, ממשיך אקונומיסט. יון יסיים את כהונתו ב-2027 – ואולי קודם, אם מפלגתו לא תצליח לזכות ברוב בבחירות לפרלמנט בחודש הבא. מתנגדיו, הנהנים מהרגשות האנטי-יפניים הגוברים, ימתחו עליו ביקורת בכל מקרה. גם מעמדו של קישידה רופף – ייתכן שלא ישרוד את הבחירות לראשות מפלגתו בחודש ספטמבר. יורשו עשוי להתגלות כפחות להוט להדק את הקשרים עם קוריאה הדרומית. ואם דונלד טראמפ יחזור לבית הלבן, הוא לא יהדק בריתות כמו ג'ו ביידן. עם זאת, יש סיבות טובות להניח שהיחסים המשופרים יימשכו. יון התחייב אישית כלפי יפן בצורה שעשו רק מעטים ממנהיגי ארצו. זכרונות הילדות שלו, כאשר חי זמן מה ביפן כאשר אביו שהה בה כאקדמאי אורח, יצרו בקרבו "תחושות טובות" כלפיה, כפי שמגדיר פקיד בכיר בסיאול. שני כוחות מבניים משמעותיים פועלים גם הם. האחד הוא שינויי הדורות. המאבק נגד הקולוניאליזם היפני עודנו אבן יסוד בזהות של קוריאה הדרומית, אך הדור הצעיר – המכיר אותה רק מספרי הלימוד – מתייחס להיסטוריה מרה זו בצורה פחות רגשית. סקרים מלמדים, כי היחס השלילי ליפן פוחת ככל שהגיל יורד. השני הוא שינוי גיאו-פוליטי. אל מול סין האסרטיבית, קוריאה הצפונית המאיימת ורוסיה הבעייתית, שתי הדמוקרטיות בדרום אסיה יש תמריץ אסטרטגי חזק מאי פעם להסתדר ביניהן. הדבר גם מחזק את הבריתות של שתיהן עם ארה"ב. גם בחוגי האופוזיציה בסיאול, ההסתייגות מיפן משתנה לאיטה – בעיקר בשל הסביבה האסטרטגית. בשנה הבאה ימלאו 60 שנה לכינון היחסים בין המדינות, והם נרחבים ועמוקים מאי פעם. תהיה זו הזדמנות נאותה מבחינתן לשוב ולהתחייב לכך.