בעוד רוסיה מנחיתה מהלומות אוויריות ושוב מתקדמת בחזית באוקראינה, סיומה של המלחמה אינו נראה באופק. האפשרויות שבפני ולדימיר זלנסקי, שלא לדבר על ניצחון, נעות בין גרועות לגרועות יותר – מנתח וושינגטון פוסט. זלנסקי אומר שלא יסכים לפחות מאשר השבת כל השטח שכבשה רוסיה מאז 2014, אבל הסיכוי לשחרר את 20% משטח אוקראינה שכבשה רוסיה בשנתיים האחרונות נראה קלוש.
קיום מו"מ עם ולדימיר פוטין – אפשרות אותה זלנסקי דוחה כל עוד כוחות רוסיה מצויים על אדמה אוקראינה – הוא בעייתי מאוד מבחינה פוליטית. הציבור האוקראיני מתנגד ברובו הגדול לוויתור על שטח, ופוטין אינו מוכן להסכים לדבר למעט כניעתה של אוקראינה לדרישותיו. הסטטוס-קוו איום ונורא: אוקראינים נהרגים מדי יום, אך הפסקת אש אינה באה בחשבון מבחינתם משום שהיא תעניק לרוסיה זמן לתגבר את כוחותיה.
פקידים במערב ובאוקראינה אומרים שזלנסקי תקוע. הסיוע האמריקני תקוע מזה חודשים בידי הרפובליקנים בקונגרס. מטוסי F16 אמורים להיכנס לקרב בהמשך השנה, אך במספר מועט – מה שאומר שהם לא יחוללו מהפך. מדינות נאט"ו האחרות ממשיכות לסייע בצורה מוגבלת. הבעיה הסבוכה ביותר מבחינת זלנסקי היא ניהול ציפיותיה של ארצו: התמיכה בו עודנה גבוהה, אבל אחרי שנתיים של מלחמה ואבידות כבדות, הסולידריות הולכת ונפרמת.
זלנסקי אמור היה לעמוד השנה לבחירה מחדש, אבל חוקתה של אוקראינה אוסרת לקיים בחירות בזמן משטר צבאי. בקייב יש החוששים שרוסיה תנסה להציג אותו כשליט בלתי לגיטימי לאחר שיסיים את חמש שנות כהונתו – למרות הצביעות הברורה כאשר טענה זו באה מצידה של מדינה שהנשיא שלה רמס את מגבלת הכהונה. יש גם הטוענים, שעליו להתאים את מדיניותו למציאות ולרדת מההבטחה להחזיר את אוקראינה לגבולות 1991, כולל חצי-האי קרים.
הפסימיות לגבי סיכוייה של אוקראינה בשדה הקרב גברה בחודשים האחרונים, כאשר רוסיה שבה ונטלה את היוזמה, בעיקר משום שאוקראינה סובלת ממחסור בכוח אדם ותחמושת. חבילת הסיוע האמריקנית בסך 60 מיליארד דולר תקועה כאמור בקונגרס, ובינתיים הממשלה מתקשה למלא את השורות כאשר הצעדים להרחבת הגיוס מעוררים מחלוקת.
גם אם הסיוע האמריקני יאושר בקרוב, העיכוב מאותת שסיוע עתידי אינו מובטח, במיוחד אם דונלד טראמפ יחזור לבית הלבן. חשש נוסף הוא שלמדינות אירופה אין כושר הייצור הדרוש כדי לספק את מחסורה של אוקראינה, במיוחד בארטילריה ובנ"מ – שם צרכיה הם הגדולים ביותר. זלנסקי אמר שארצו מעדיפה ייצור מקומי, אבל הוא מהווה חלק קטן בלבד מהצרכים. קצב האש הרוסי בחזית מהיר כעת פי שישה מזה האוקראיני.