+ |
|
|
על אף הפירוט הרב לכאורה מחסיר האמור לעיל מספר פרטים מאד חשובים להבנת התמונה הכוללת (1) עקב כתיבתו בעניין האלוף הודח ליבסקינד מתפקידו במודיעין פד"מ, וחצרו של אלוף הפיקוד הצדיקה בדיעבד את הרחקתו של ליבסקינד מתפקידו במילואים. בכך יש חומרה הרבה יותר גדולה מכל ענייני הקרקעות. לו היו מדיחים מתפקידם מושבניקים וקיבוצניקים הנותנים יד במישרין ובעקיפין לשימוש שלא לפי הספר באדמות מדינה, איש מההתיישבות העובדת לא יכול היה לשרת באף תפקיד. לעומת זאת קצין בכיר המערב את התחומים בין התפקיד האזרחי של העיתונאי לבין תפקידו במילואים הוא פסול במידה מוחלטת וחמורה ביותר. גם עניין התצהיר אשר לכאורה גלנט לא דייק בו נראה מצחיק כאשר יודעים אנו היום שפרקליטות המדינה מתאמת תצהירים ומתקנת תצהירים על מנת שיתאימו למדיניות המשפטית של הפרקליטות (2) גלנט לא שרד את מסמך הרפז, גלנט שרד את עניין הקרקעות, ואז בא מסמך הרפז - עם מניעים מאד מאד מורכבים מאחוריו, ובכללם לטעמי מניעים פוליטיים ארוכי טווח, ואותם מניעים פוליטיים הם לדעתי הסיבה לשריכת הרגלים במיצוי ההליכים הפליליים נגד המזייף/מזייפים ואלה שעשו שימוש במסמך המזויף. אופן הצגת המסמך באולפנו של יאיר לפיד, 3 שנים לפני שלפיד נכנס בסערה לכנסת, הכה קשות במעמדם גלנט/ביבי/ברק, וברגע שמסמך הרפז התגלה במערומיו, מוחזר עניין הקרקעות וחיסל את גלנט. ללא מסמך הרפז, הגל של ליבסקינד שחיסל בסופו של דבר את גלנט היה בקושי אדווה. המרוויח העיקרי מכל הסיפור: יאיר לפיד ושולחיו לפוליטיקה, המפסידים העיקריים: אהוד ברק, בנימין נתנייהו. ביבי הוא עוף חול, מברק הפוליטיקאי הלך העוף ונשאר רק החול. |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ה.א |
|