|
סבא וסבתא מניחים את היסודות
|
|
סבא יצחק וסבתא תופחה, ההורים של אימא ז"ל, היו בעיניי דמויות מייסדוֹת של זהותנו: הם שָכלו את שני בּניהם הבכורים באירועי ה'פרהוד' בבגדד (1941), וראו בלידת נכדים תאומים (הרצל ובלפור חקק) לבתם סעידה 'פיצוי משמים' על מות שני הבנים. לאחר העלייה ארצה שמרנו על קשר של אהבה עם סבא וסבתא, והם העניקו לנו כל מה שיכלו על מורשתם. זהות של אדם נרקמת לא רק מחוויות המקום הישראלי, היא גם מתעשרת מן הזמן המשפחתי, הזמן היהודי. בשיר זה הִצבתי יד לזִכרם של סבא וסבתא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"עדרי הנאורים"
|
|
מוקדש בצער רב לכל חברינו האוהבים לשנוא!, "באלה האח"מ ננוחם?!"/ פרק: "הנבחרת"
|
|
|
|
|
זקנתנו שבה למסלול מבית אלפא עד נהלל
|
|
לרעייתי ולי יש חלום לדדות ברגלינו הכושלות את המסלול, שעשו רגלינו בנעורינו מבית אלפא עד נהלל, כי לא באה המנוחה ליגעים ולא בא המרגוע לעמלים, החפצים להגשים את החלום לחבק חזק ולאמץ ללוח לבנו עוד פעם אחת את נופי ארץ חמדת אבות בעמק בית שאן ובעמק יזרעאל, הגם שהרבה תקוות לא הוגשמו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דמעת ירושלים
|
|
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה נִצְּבָה מוּל הָרְאִי,
|
|
|
|