התובע, עבדאללה גאנם, נהג אוטובוס בעיסוקו, הסיע בחודש אפריל 2000, ברכבו את שחקני קבוצת הכדורגל של הפועל מג'אר אל מגרשה של הפועל כאבול (הנתבעת 1) והחנה אותו בשטח תחנת דלק הסמוכה למגרש, בו נערך המשחק. לטענתו, בתום משחק הכדורגל התפרעו אוהדי קבוצת הכדורגל המקומית של הפועל כאבול, והשליכו אבנים אל עבר האוטובוס. לטענת התובע, הוא נפגע קשה מן האבנים שהושלכו לעבר האוטובוס, והובהל לבי"ח בנהריה.
בית המשפט בהחלטתו, ניתח את ההגדרה של "תאונת דרכים" הקבועה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, והכוללת 5 יסודות: המאורע עצמו; קרות נזק גוף; קיום קשר סיבתי; רכב מנועי; השימוש בו. בצד ההגדרה הבסיסית קובע החוק 3 "חזקות מרבות": מצבים שבהתקיימם - קיימת חזקה חלוטה כי מדובר ב"תאונת דרכים": התפוצצות רכב בשל רכיב של הרכב, אף אם זו אירעה על-ידי גורם חיצוני; פגיעה ברכב שחנה במקום אסור; פגיעה עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב כשלא שונה מייעודו. כן קובע החוק 2 "חזקות ממעטות": כשהפגיעה נגרמה כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של האדם, או- כתוצאה מפגיעת איבה.
במקרה דנן, מתקיימים חלק מהיסודות להגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" הקבועים בחוק הפלת"ד של עשיית שימוש ברכב (האוטובוס) בעת האירוע, למטרות תחבורה, ונגרם לו, לתובע, נזק גוף. השאלה המהותית שעומדת על הפרק הינה שאלת הקשר הסיבתי–משפטי.
במקרה שלפנינו מדובר בתאונה שבמהלכה הושלכו אבנים לכיוון האוטובוס שבו נהג התובע, במטרה לפגוע באוהדי קבוצת הכדורגל שנסעו בו, ואשר פגעו בפניו ובפלג גופו העליון. האירוע נשוא התביעה איננו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרת חוק הפלת"ד: "הסכסוך" לא היה קשור באוטובוס ולשימוש בו; שיעור ההסתברות שאירוע מעין זה יתרחש בין אנשי קבוצות כדורגל יריבות במהלך פגישה בכל מסגרת אחרת - זהה לשיעור ההסתברות שיתרחש גם בעת "מפגש" במהלך נסיעה.
בית המשפט קבע, כי לא ניתן לקבוע באופן ודאי, שתנועת האוטובוס השפיעה על עצם המאורע גורם הנזק או על הפגיעה בתובע ואף על מידת חומרתה. ברור עם זאת, כי אין מדובר בסיכון האופייני לנוסעי אוטובוס בהיותם כאלו. ברי, כי על מארגני אירוע ספורטיבי, אליו מוזמנים צופים ואוהדים רבים, מוטלת החובה המושגית והקונקרטית לדאוג לבטחונם ולשלומם של המעורבים בו. אך עם זאת אין לדרוש כי אותם גורמים האמונים על ארגון הפעילות יהיו בגדר מבטחי - על לכל נזק שייגרם לאדם זה או אחר, תהא הסיבה לכך אשר תהא. העובדה שהתובע לא השתתף במשחק כשחקן או כצופה, נפגע מחוץ לתחומי המגרש וסביבתו, כשהוא כבר יצא מהחניה בדרכו לכפרו, בנסיבות אלו ספק אם למי מהצדדים נוצרה כלל אחריות כלפיו.
